בתגובה לרשומה הקודמת שעסקה בנושא השיתופיות בלמידה, הפנתה אותי דוידה לסרט "i am", סרט העוסק בשאלה הקיומית, האם אנחנו, בני האדם, אוסף של אינדבידואלים או רקמה אנושית שיתופית, המקיימת בכל עת יחסים הדדיים.
סרט מאד מעורר למחשבה.
הוא יוצא מתוך חווית היוצר (כי אחרי הכל, התיאוריות הכי גדולות מתחילות מחוויה אישית), מהנקודה בחייו שבה "הגשים את החלום האמריקאי", חי בתחום הקיצוני של החומרנות, שכללה בין השאר מטוס פרטי, מגורים ב"מקום הנחשב", בוילה בעלת מידות מנקרות עיניים, ואז הבין שהוא לא מאושר. השפע החומרי התברר כאשליה.
מכאן הוא יצא לחקור את השיתופיות, את ההשפעה של סך כל הפרטים על ההוויה הקיומית שלנו כחברה, את המסרים הסמויים, את ערכן של המחשבות והרגשות כמשנות מציאות, את ערכו של היחד.
המסר לטעמי עובד על "אפקט החץ והקשת": ככל שמיתר הקשת נמתח יותר (לכיוון האשליה החומרית), כך החץ עף רחוק יותר (למסקנה שהשיתוף הוא הפתרון המיטבי), מהלך ששוב מחזיר אותנו לעיסוק בקצוות ולא בגווני הביניים.
ואני רק רוצה להבהיר- אני ממש לא מבקרת את השיתופיות כערך. אני חושבת שהשיתוף הוא באמת הדבר הנכון. בחרתי בחיי קהילה (קיבוץ) כי אני מאמינה בחיים של שיתוף (לאו דווקא כלכלי, יותר בכיוון תרבותי, חברתי וכו'), בחרתי לעבוד בחינוך המיוחד, שמבחינתי מהווה מקום של המון נתינה ושיתוף, של קהילה. גם בלימודים, כשאני מפתחת יחידת לימוד בנושא הפקת עיתון בית ספר לדוגמה (עדיין בשלבים סופיים של הכנה), אני משתפת ומתייעצת, אבל בוחרת את האנשים שאותם נכון לי לשתף על מנת לצמוח מהשיתוף, אנשי מקצוע מתחום העיתונות, מתחום החינוך- גורמים רלוונטיים לתחום הידע.
אולי המפתח מבחינתי הוא הבחירה הנכונה. שיתוף עם האנשים הנכונים הוא מפרה.
נתקלתי במקרה בידיעון תחילת השנה של מט"ח. הם כותבים על ספר הלימוד ההיברידי הראשון. ספר שהוא גם וגם, משלב בתוכו שני דפוסים שונים במהותם. ההיברידיות במשמעות של הספר היא האפשרות לעבוד בו במצב מקוון או לא מקוון.
אם נחזור ללמידה השיתופית, אין לי מושג מהו האופן המדויק שבו הייתי רוצה לראות אותה מתממשת, אך ברור לי שהרעיון שהייתי שואפת אליו הוא למידה היברידית- גם שיתופית וגם אינדיבידואלית. גם "מקוונת", כאשר יש נגישות בין השותפים, מתקיימת העשרה וחשיפה לרעיונות חדשים, וגם "לא מקוונת", בה הסטודנט מצופה להתבונן לתוך עמקי התנסויותיו וכישוריו, ולהפיק מהם את היישום שלו.
בסרט "i am" מובאת אמירה של הדלאי לאמה, שהמדיטציה החשובה היום היא חשיבה ביקורתית שבעקבותיה באה פעולה. הוא אומר שהאדם צריך להכיר את עולמו, את העלילה של הדרמה האנושית, ולהבין איפה הכישרון שלו יכול להתאים כדי לעשות את העולם טוב יותר.
על מנת שכל אחד יוכל לממש את הכישרון האישי שלו, להביא את המתנה האישית שלו לעולם, נדרשת חשיבה היברידית. על מנת שהסטודנט יפיק את המקסימום מעצמו (בהנחה שזו שאיפתו), נרשת למידה היברידית. גם וגם.
ואני רק רוצה להבהיר- אני ממש לא מבקרת את השיתופיות כערך. אני חושבת שהשיתוף הוא באמת הדבר הנכון. בחרתי בחיי קהילה (קיבוץ) כי אני מאמינה בחיים של שיתוף (לאו דווקא כלכלי, יותר בכיוון תרבותי, חברתי וכו'), בחרתי לעבוד בחינוך המיוחד, שמבחינתי מהווה מקום של המון נתינה ושיתוף, של קהילה. גם בלימודים, כשאני מפתחת יחידת לימוד בנושא הפקת עיתון בית ספר לדוגמה (עדיין בשלבים סופיים של הכנה), אני משתפת ומתייעצת, אבל בוחרת את האנשים שאותם נכון לי לשתף על מנת לצמוח מהשיתוף, אנשי מקצוע מתחום העיתונות, מתחום החינוך- גורמים רלוונטיים לתחום הידע.
אולי המפתח מבחינתי הוא הבחירה הנכונה. שיתוף עם האנשים הנכונים הוא מפרה.
נתקלתי במקרה בידיעון תחילת השנה של מט"ח. הם כותבים על ספר הלימוד ההיברידי הראשון. ספר שהוא גם וגם, משלב בתוכו שני דפוסים שונים במהותם. ההיברידיות במשמעות של הספר היא האפשרות לעבוד בו במצב מקוון או לא מקוון.
אם נחזור ללמידה השיתופית, אין לי מושג מהו האופן המדויק שבו הייתי רוצה לראות אותה מתממשת, אך ברור לי שהרעיון שהייתי שואפת אליו הוא למידה היברידית- גם שיתופית וגם אינדיבידואלית. גם "מקוונת", כאשר יש נגישות בין השותפים, מתקיימת העשרה וחשיפה לרעיונות חדשים, וגם "לא מקוונת", בה הסטודנט מצופה להתבונן לתוך עמקי התנסויותיו וכישוריו, ולהפיק מהם את היישום שלו.
בסרט "i am" מובאת אמירה של הדלאי לאמה, שהמדיטציה החשובה היום היא חשיבה ביקורתית שבעקבותיה באה פעולה. הוא אומר שהאדם צריך להכיר את עולמו, את העלילה של הדרמה האנושית, ולהבין איפה הכישרון שלו יכול להתאים כדי לעשות את העולם טוב יותר.
על מנת שכל אחד יוכל לממש את הכישרון האישי שלו, להביא את המתנה האישית שלו לעולם, נדרשת חשיבה היברידית. על מנת שהסטודנט יפיק את המקסימום מעצמו (בהנחה שזו שאיפתו), נרשת למידה היברידית. גם וגם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך