אני "מהגרת דיגיטלית". לא "ילידה". המחשב הגיע לעולמי הרבה אחרי שסיימתי רשמית את גיל הילדות, לא גדלתי לתוכו, הוא לא ממש מהווה "שפת אם" עבורי.
עבור ה"מהגרים הדיגיטליים" (כינוי למי שנולדו לפני שנת 1980, לפני שהמחשב האישי היה כל כך אישי) המחשב לא מהווה סביבה טבעית, הם היו צריכים ללמוד אותו מתוך בחירה, לעומת הילדים של היום, "הילידים הדיגיטליים", שנולדים וגדלים בעולם שהכלים התקשורתיים המרכזיים בו הם מחשבים, טאבלטים, סמארטפונים וכו'.
בקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית ד"ר יאיר צדוק למדנו את שפת ה-html, שפת תגיות לתצוגה ועיצוב דפי אינטרנט ותוכן לתצוגה בדפדפן (ויקיפדיה).ובאמצעותה יצרנו אתרים אישיים. עד לא מזמן ה-html היתה "סוג של סינית" עבורי, שפה לא נגישה, לחלוטין לא מובנת. גם היום, אני בטוחה שאני יודעת חלק קטן ממנה, שיש עוד המון מה ללמוד, אבל התחושה שלי היא שאני כבר יכולה להסתדר בסביבתה. זה נותן לי המון חופש. בעיצוב אתר גוגל סייטס אני כבר לא מוגבלת לגדלי התמונות הסטנדרטיים באתר, ויכולה להגדיל ולהקטין אותן באמצעות הגדרות ה-html. אני מארגנת את התכנים באופן גמיש יותר על ידי שימוש בטבלאות, ואז הסרת הגבולות שלהן, ועוד. למעשה נפתחו בפני אפשרויות נוספות, רחבות יותר, מתאימות יותר.
אני מרגישה עם ה-html קצת כמו עם האנגלית. שפה זרה, בוודאי לא נגישה ברמת שפת אם.
האנגלית מאפשרת לי להתארגן בעולם. לא תמיד הכל מובן לי, לפעמים זה רחב מדי, מהיר מדי, אבל היא נמצאת, נוכחת, מאפשרת "להסתדר" ברמה סבירה. מאפשרת להבין ולהיות מובנת.
באופן דומה אני מרגישה עם שפת ה-html. אני יכולה לתקשר, אני יכולה ליצור. נכון, עדיין ברמה מוגבלת, אבל מכאן אפשר רק לגדול.
עבור ה"מהגרים הדיגיטליים" (כינוי למי שנולדו לפני שנת 1980, לפני שהמחשב האישי היה כל כך אישי) המחשב לא מהווה סביבה טבעית, הם היו צריכים ללמוד אותו מתוך בחירה, לעומת הילדים של היום, "הילידים הדיגיטליים", שנולדים וגדלים בעולם שהכלים התקשורתיים המרכזיים בו הם מחשבים, טאבלטים, סמארטפונים וכו'.
בקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית ד"ר יאיר צדוק למדנו את שפת ה-html, שפת תגיות לתצוגה ועיצוב דפי אינטרנט ותוכן לתצוגה בדפדפן (ויקיפדיה).ובאמצעותה יצרנו אתרים אישיים. עד לא מזמן ה-html היתה "סוג של סינית" עבורי, שפה לא נגישה, לחלוטין לא מובנת. גם היום, אני בטוחה שאני יודעת חלק קטן ממנה, שיש עוד המון מה ללמוד, אבל התחושה שלי היא שאני כבר יכולה להסתדר בסביבתה. זה נותן לי המון חופש. בעיצוב אתר גוגל סייטס אני כבר לא מוגבלת לגדלי התמונות הסטנדרטיים באתר, ויכולה להגדיל ולהקטין אותן באמצעות הגדרות ה-html. אני מארגנת את התכנים באופן גמיש יותר על ידי שימוש בטבלאות, ואז הסרת הגבולות שלהן, ועוד. למעשה נפתחו בפני אפשרויות נוספות, רחבות יותר, מתאימות יותר.
אני מרגישה עם ה-html קצת כמו עם האנגלית. שפה זרה, בוודאי לא נגישה ברמת שפת אם.
האנגלית מאפשרת לי להתארגן בעולם. לא תמיד הכל מובן לי, לפעמים זה רחב מדי, מהיר מדי, אבל היא נמצאת, נוכחת, מאפשרת "להסתדר" ברמה סבירה. מאפשרת להבין ולהיות מובנת.
באופן דומה אני מרגישה עם שפת ה-html. אני יכולה לתקשר, אני יכולה ליצור. נכון, עדיין ברמה מוגבלת, אבל מכאן אפשר רק לגדול.
מוני מושונוב ושלמה בראבא, מתוך התכנית "עושים כבוד למוני מושונוב", ממחישים את הקושי של שימוש בשפה שאינה שפת אם. בסרטון מדובר בשפה האנגלית, אצלי זו גם שפת ה-html, ובכל זאת, מצליחים להסתדר, תמיד במגמת שיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך