26 ביוני 2012

חזון הוליסטי- הקשר בין אדריכלות לחינוך

היום התקיים הסמינר השמיני של ביה"ס לחינוך במרכז ללימודים אקדמיים. ד"ר גילה קורץ הציגה מספר עבודות סטודנטים, ביניהן את החזון החינוכי שלי, המובע בסרטון שיצרתי במסגרת הקורס "מדעי החינוך במאה ה-21", בהנחיית ד"ר גילה לוי עצמון:


החזון החינוכי שלי עוסק בעיקר ביחסים שבין הקבוע למשתנה, בין מסגרת (סדר יום, מקצועות ליבה וכו') לבין גמישות ומענה ספציפי לשונות בין אישית, לצרכי התלמידים, בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם הייחודיים.

בחרתי להשתמש בדימוי של "אדריכלות דינאמית", מבנה שבחלקו הוא יציב וקבוע ובחלקו משתנה בכל רגע נתון. מכיוון שעד לפני מספר שנים עסקתי באדריכלות, זו ככל הנראה שפה שהיא טבעית לי...

כשאני מסתכלת לאחור, לימים בהם הייתי סטודנטית לאדריכלות, בשנתיים האחרונות ללימודים התחלתי לחפש את החשיבה שמאחורי האדריכלות, את הפילוסופיה שהביא האדריכל והדרך בה הוא מממש אותה לכדי מבנה (עד אז העבודה שלי נערכה "מהבטן","מהראש", עיסוק בצורניות וכו'). אימצתי את דרך העבודה הזו, של חשיבה על תיאוריה, תפיסת עולם, או מה שהיום אני קוראת לו "חזון", ונוכחתי לדעת שכאשר החזון נכון בעיני, היישום שלו במבנה נוצר כמעט מאליו. הדברים ברורים, בעלי הגיון פנימי, נבנים באופן מדויק.
מצאתי את עצמי עוסקת במרבית הפרויקטים שתכננתי באותה תקופה במסגרת לימודי, ביחסים שבין המשתנה לקבוע, מתוך הנחה שהמבנה האדריכלי משקף את האדם החי בתוכו, והאדם הינו בעל מאפיינים של קביעות ומאפיינים של גמישות והשתנות.

כשחשבתי על החזון החינוכי שלי התמקדתי בילדים שאותם אני מלמדת, מה הצרכים שלהם? מה נכון עבורם? אני מלמדת תלמידים לקויי למידה, ונושא ההעצמה האישית דרך התייחסות לחוזקות האישיות של כל אחד ואחד מהם, הוא קריטי בעיני לחיזוק הדימוי העצמי והבטחון העצמי, שהם נדבך בדרך לחיים שלמים יותר.

כשד"ר גילה קורץ אמרה לי שהיא מתכוונת להציג את הסרטון, התחברו אצלי שני האירועים. לפני שנים היה לי חזון אדריכלי, שהיה שאוב מתפיסתי את מהות המבנה האנושי, ועסקה ביחס שבין הקבוע למשתנה. חזון מערכת החינוך שלי נכון לתקופה זו מתייחס בדיוק לאותה מהות ומאופיין באותם אלמנטים. התבהר לי שחזון אינו בנוי ממקטעים נפרדים- חזון באדריכלות, חזון בחינוך, חזון בכלכלה וכו'. חזון הוא דבר הוליסטי, שלם, כשהוא מתאים ונכון הוא פונה למכלול כולו. אח"כ אפשר "לגזור" ממנו את החלקים לצורך הרחבה וביצוע.

מקווה לראות את החזון ההוליסטי מתממש במציאות.



20 ביוני 2012

האייפד- ידידו הטוב ביותר של לקוי הלמידה?


ילדים בעלי לקויות למידה מתקשים בחלקם ברכישת הקריאה. במאמר "שימוש ב iPad לשיפור מיומנויות למידה אצל ילדים בעלי ADHD" שהתפרסם באתר מס"ע/ מכון מופ"ת ביוני 2012, מצוין מקרה של שימוש באייפד לצורך שיפור מיומנות הקריאה אצל ילד בגיל בי"ס יסודי, בעל הפרעת קשב וריכוז. נאמר שבתוך שישה שבועות התקדם הילד בקריאה ברמה של השלמת שנת לימודים. השימוש באייפד איפשר לילד להתרכז במשימות עיוניות, דבר שלא הושג קודם לכן במשך חמש שנים של למידה בשילוב טיפול תרופתי.

יש משהו מאד אפנתי בשילוב האייפד בלמידה. זה עדכני, עכשווי, אפוף בהילת חדשנות. נכון, זה יכול גם לתמוך בלמידה: מסך האייפד (או המחשב) הינו בעל פוטנציאל לרכז את הילד בעל הפרעת הקשב והריכוז. הוא יכול לאפשר מיקוד בנושא מסויים, או "קופצנות" בין תחומי למידה שונים, בהתאם ליכולתו של הילד להתרכז במשימה לאורך זמן. הוא פונה למספר ערוצי קלט (חזותי, שמיעתי, תחושתי), ובנוסף לכך, הוא הכלי שהילד גדל איתו, דובר את השפה שלו.

עם זאת, חשוב לזכור שלכל ילד יש את ערוצי הקלט האישיים שלו. ילד שערוץ הקלט המרכזי שלו תנועתי, ילמד באופן מיטבי תוך שילוב פעילות גופנית. ילד שחשובה לו האינטראקציה האנושית, ילמד טוב יותר דרך שיח/ דיאלוג עם המורה. יש ילדים שזקוקים להגדרת גבולות הלמידה, ומעדיפים לראות דף, שבאמצעותו יודעים מתי מתחילה המשימה הלימודית ומתי מסתיימת, גבול שלא בהכרח מתקיים בעולם הממוחשב, שבו המידע, כולל מטלות לימודיות, הנו אין סופי.

בתהליך הלמידה, בפרט אצל ילדים לקויי למידה, יש חשיבות רבה לשילוב אמצעים שונים, תוך חיפוש מתמיד של אמצעי הלמידה הנכון עבור ילד ספציפי.
המחשב / האייפד הוא רק עוד אמצעי. הוא כלי מרכזי, מאפשר מגוון עצום של התנסויות, ככל שהזמן חולף נוספות לו עוד אפליקציות שהופכות אותו למיטבי יותר, אך חשוב שהפדגוגיה והבנת צרכי הילד תוביל את תהליך הלמידה, והטכנולוגיה תישאר ברקע של קבלת ההחלטות, כאחד מכלי העזר של המורה בתהליך הלמידה.