הבת שלי, שממנה אני לומדת המון על התנהלות של נוער ברשת (ואולי לא רק של נוער) שקועה בימים אלו בניסוי חברתי. היא לא מגדירה זאת כניסוי, היא פשוט מתנסה. היא מעלה תמונות בשתי אפליקציות. באינסטגרם היא מעלה תמונות שהיא באמת מאמינה באיכותן, וכמובן- עוקבת בדריכות אחר כמות העוקבים אחריהן. יש לה שם כמה מאות עוקבים. שם, מבחינתה, זה הדבר האמיתי. באפליקציה מקבילה (פחות או יותר) היא מעלה תמונות, אך פועלת בטכניקה שונה: היא עוקבת אחרי אנשים, בלי קשר לאיכות התמונות שהעלו, על מנת שיעקבו אחריה מתוך הסכם בלתי כתוב של יחסי גומלין.
באפליקציה זו יש לה פי 3 עוקבים, אך היא הרבה פחות מתרשמת מהמספר, מכיוון שלדעתה הוא שקרי, לא משקף ביטוי אמיתי של הערכת איכות, אלא של מעין מוסכמה חברתית.
כצופה מהצד "הניסוי החברתי" הזה מאד מעניין לטעמי. אני יכולה לראות מצד אחד את קבלת הצו החברתי של השתתפות במשחק "המקובלות החברתית" של עוקב- נעקב, מצד שני אני רואה את החשיבה הביקורתית שנמצאת בבסיס העשייה, את ההחלטות המושכלות, את ההתנסות המאוד בוחנת ומודעת.
יצאתי אל מרחבי האינטרנט וחיפשתי מאמרים בנושא הקשר בין תחושת שייכות חברתית לכמות עוקבים/ לייקים. את המאמר שחיפשתי לא מצאתי, אבל גיליתי שהכותבים נחלקים לשניים: אלו שחיים שם, שלעקוב ולהיות נעקב הוא חלק אינטגרלי מחייהם ולכן אינם מתייחסים אל התופעה כ"הסתכלות על" אלא כ"חוויה מתוך". אצלם לא מצאתי יציאה החוצה כדי לבצע התבוננות על התהליך. לעומתם היו אלו שאינם נמצאים שם (הבוגרים יותר) שכתיבתם כל כך ביקורתית ומרוחקת, שנראה שלא נגעו בעצמם בנושא כדי להבין אותו בהיבט החווייתי, אלא דחו אותו מתוך חשיבה מנותקת, יתכן שאף מבוהלת משהו.
מאד מעניין אותי להבין עד כמה בני הנוער חשים תלויים במשוב האינטרנטי שאינו בהכרח קשור למעגל חברתי מוכר להם, כחלק מבניית הזהות החברתית והשייכות שלהם. אני מניחה שיש קשר בין התלות בעוקבים/ לייקים לבין תחושת שייכות חברתית, כי אחרת יהיה קשה להסביר את האנרגיה הרבה המושקעת בהשגת המשוב האינטרנטי.
אם אתקל במאמר הנכון- מבטיחה לעדכן.
באפליקציה זו יש לה פי 3 עוקבים, אך היא הרבה פחות מתרשמת מהמספר, מכיוון שלדעתה הוא שקרי, לא משקף ביטוי אמיתי של הערכת איכות, אלא של מעין מוסכמה חברתית.
כצופה מהצד "הניסוי החברתי" הזה מאד מעניין לטעמי. אני יכולה לראות מצד אחד את קבלת הצו החברתי של השתתפות במשחק "המקובלות החברתית" של עוקב- נעקב, מצד שני אני רואה את החשיבה הביקורתית שנמצאת בבסיס העשייה, את ההחלטות המושכלות, את ההתנסות המאוד בוחנת ומודעת.
יצאתי אל מרחבי האינטרנט וחיפשתי מאמרים בנושא הקשר בין תחושת שייכות חברתית לכמות עוקבים/ לייקים. את המאמר שחיפשתי לא מצאתי, אבל גיליתי שהכותבים נחלקים לשניים: אלו שחיים שם, שלעקוב ולהיות נעקב הוא חלק אינטגרלי מחייהם ולכן אינם מתייחסים אל התופעה כ"הסתכלות על" אלא כ"חוויה מתוך". אצלם לא מצאתי יציאה החוצה כדי לבצע התבוננות על התהליך. לעומתם היו אלו שאינם נמצאים שם (הבוגרים יותר) שכתיבתם כל כך ביקורתית ומרוחקת, שנראה שלא נגעו בעצמם בנושא כדי להבין אותו בהיבט החווייתי, אלא דחו אותו מתוך חשיבה מנותקת, יתכן שאף מבוהלת משהו.
מאד מעניין אותי להבין עד כמה בני הנוער חשים תלויים במשוב האינטרנטי שאינו בהכרח קשור למעגל חברתי מוכר להם, כחלק מבניית הזהות החברתית והשייכות שלהם. אני מניחה שיש קשר בין התלות בעוקבים/ לייקים לבין תחושת שייכות חברתית, כי אחרת יהיה קשה להסביר את האנרגיה הרבה המושקעת בהשגת המשוב האינטרנטי.
אם אתקל במאמר הנכון- מבטיחה לעדכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך