לפני מספר שבועות כתבתי רשומה על כך שאנו מתייחסים אל האמצעי הדיגיטלי כאלמנט להרחבת הגוף האנושי.
השבוע נתקלתי בסיפורו של ניל הרביסון, איש צבעוני ביותר (בהופעתו בהרצאה של טד הוא בחר ללבוש חולצה כחולה, ז'אקט ורוד ומכנסיים צהובים), שאינו רואה צבעים אך שומע אותם.
ניל הרביסון נולד עיוור צבעים. הוא רואה את העולם בגווני אפור, מעולם לא ראה צבע. ניל מרכיב לראשו מתקן הכולל עין אלקטרונית, סנסור הקולט את תדר הצבע שמולו והופך אותו לצליל. על פי סדרת הצלילים שהוא שומע, הוא יודע לזהות את הצבע.
הוא מספר שבתחילה זכר את שמות הצבעים (שהיו שמות מופשטים בעיניו), לאחר מכן התפתחה אצלו תפיסה לצבעים, שהפכה לתחושת צבעים, ובסופו של דבר אפילו התחיל לחלום בצבע.
בשלב זה הוא הרגיש שהתכנה והמוח שלו התאחדו, הפכו לישות אחת. הוא חש שהאמצעי הדיגיטלי כבר אינו חלק נפרד מגופו, אלא הרחבה של חושיו.
ניל מספר שמבחינתו המכשיר נתפס כחלק מגופו, ולכן בתמונת הדרכון שלו הוא מצולם כשהמכשיר לראשו. למרות שעל פי חוקי המדינה אין להצטלם עם אביזרים חיצוניים, הוא הצליח לשכנע את הממסד שזו הרחבה של המוח שלו.
בהמשך הוא הרחיב את חושיו, והוסיף את תדרי האולטרה- סגול והאינפרה-אדום.
ניל הרביסון הקים קרן שתסייע לאנשים להשתמש בטכנולוגיה כחלק מהגוף, מכיוון שהיכולת להרחיב את החושים מרחיבה את הידע האישי. המסר שלו לעולם הוא שהחיים יהיו יותר מרגשים אם נפסיק ליצור אפליקציות לטלפונים ניידים ונתחיל לייצר אפליקציות לגוף האדם. ניל מעודד את קהל הצופים לחשוב אילו חושים היו רוצים להרחיב.
כשהייתי ילדה, סדרות טלוויזיה שעסקו באנשים "מורחבים טכנולוגית" נחשבו לדמיוניות לחלוטין. היום הגיבורים שלהן נראים אפרוריים ושבלוניים לעומת האנשים שמסתובבים בינינו במציאות. הסנסור האלקטרוני של ניל הרביסון נראה פתרון טכנולוגי שיכול לשדרג את איכות החיים. כמוהו יש מכשירים רבים אחרים המסייעים לאנשים להתגבר על כשלים פיזיים בחיי היומיום. הדבר נראה לנו נכון וטבעי. אנו שואפים לשחזר את המצב הטבעי של הגוף.
המסר החדשני שניל מביא עימו הוא התפיסה שהטכנולוגיה היא חלק מהגוף ולא אביזר נלווה, והיא יכולה לתת לנו להגיע אל מעבר למצב הפיזי המקורי שהיה צפוי לנו בתנאי החיים האופטימליים. יש לנו כאן אפשרות להגביר את העוצמות של עצמנו. כל שעלינו לעשות הוא לרצות זאת, ולפנות אל המומחה המתאים.
אני מנסה לבחון את עמדותיי, ומגלה שהתפיסה שניל מביא עמו, נראית לי דווקא הגיונית. אני תוהה לגבי סוגיות כמו אתיקה, צניעות, חיים מתוך קבלה עצמית, התמודדות עם קושי כהזדמנות להעצמה, ובכל זאת יש בבשורה הזו משהו קסום, משהו שמרחיב את החוויה.
ברור לי שבעוד מספר שנים זו תהיה הנורמה, לא תהיה סביב העניין שום שאלה של אתיקה. "הרחבות מוח" יהיו זמינות בתחומים שונים, וכולנו נהיה שם.
השבוע נתקלתי בסיפורו של ניל הרביסון, איש צבעוני ביותר (בהופעתו בהרצאה של טד הוא בחר ללבוש חולצה כחולה, ז'אקט ורוד ומכנסיים צהובים), שאינו רואה צבעים אך שומע אותם.
ניל הרביסון נולד עיוור צבעים. הוא רואה את העולם בגווני אפור, מעולם לא ראה צבע. ניל מרכיב לראשו מתקן הכולל עין אלקטרונית, סנסור הקולט את תדר הצבע שמולו והופך אותו לצליל. על פי סדרת הצלילים שהוא שומע, הוא יודע לזהות את הצבע.
הוא מספר שבתחילה זכר את שמות הצבעים (שהיו שמות מופשטים בעיניו), לאחר מכן התפתחה אצלו תפיסה לצבעים, שהפכה לתחושת צבעים, ובסופו של דבר אפילו התחיל לחלום בצבע.
בשלב זה הוא הרגיש שהתכנה והמוח שלו התאחדו, הפכו לישות אחת. הוא חש שהאמצעי הדיגיטלי כבר אינו חלק נפרד מגופו, אלא הרחבה של חושיו.
ניל מספר שמבחינתו המכשיר נתפס כחלק מגופו, ולכן בתמונת הדרכון שלו הוא מצולם כשהמכשיר לראשו. למרות שעל פי חוקי המדינה אין להצטלם עם אביזרים חיצוניים, הוא הצליח לשכנע את הממסד שזו הרחבה של המוח שלו.
בהמשך הוא הרחיב את חושיו, והוסיף את תדרי האולטרה- סגול והאינפרה-אדום.
ניל הרביסון הקים קרן שתסייע לאנשים להשתמש בטכנולוגיה כחלק מהגוף, מכיוון שהיכולת להרחיב את החושים מרחיבה את הידע האישי. המסר שלו לעולם הוא שהחיים יהיו יותר מרגשים אם נפסיק ליצור אפליקציות לטלפונים ניידים ונתחיל לייצר אפליקציות לגוף האדם. ניל מעודד את קהל הצופים לחשוב אילו חושים היו רוצים להרחיב.
Neil Harbisson: I listen to color, TED
המסר החדשני שניל מביא עימו הוא התפיסה שהטכנולוגיה היא חלק מהגוף ולא אביזר נלווה, והיא יכולה לתת לנו להגיע אל מעבר למצב הפיזי המקורי שהיה צפוי לנו בתנאי החיים האופטימליים. יש לנו כאן אפשרות להגביר את העוצמות של עצמנו. כל שעלינו לעשות הוא לרצות זאת, ולפנות אל המומחה המתאים.
אני מנסה לבחון את עמדותיי, ומגלה שהתפיסה שניל מביא עמו, נראית לי דווקא הגיונית. אני תוהה לגבי סוגיות כמו אתיקה, צניעות, חיים מתוך קבלה עצמית, התמודדות עם קושי כהזדמנות להעצמה, ובכל זאת יש בבשורה הזו משהו קסום, משהו שמרחיב את החוויה.
ברור לי שבעוד מספר שנים זו תהיה הנורמה, לא תהיה סביב העניין שום שאלה של אתיקה. "הרחבות מוח" יהיו זמינות בתחומים שונים, וכולנו נהיה שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך