גלובליזציה, או: מהו המאכל הלאומי של הולנד?

חזרתי משבוע של חופשה בהולנד. היינו בעיקר באמסטרדם, עם מעט טיולים לכפרי דייגים וטחנות רוח.
ביום שני שעבר, עסק השיעור האחרון בתופעת הגלובליזציה. השיעור היה במסגרת הקורס "היבטים גלובליים של התקשוב", בהנחיית ד"ר חגית מישר טל, והצטרף לידע קודם מהקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחיית ד"ר גילה לוי עצמון. כמה שעות אחרי השיעור כבר הייתי על המטוס, בדרך להולנד על ייחודה וקסמה המקומי...

הגלובליזציה הופכת את העולם לכפר אחד קטן, שבו הרבה מאפיינים משותפים. האחידות במותגים, מוזיקה, לבוש, אוכל וכו', באה על חשבון המקומי והאותנטי.

אדריכלות טיפוסית באמסטרדם, צילום: שהם סמית

מזג האוויר היה שונה, גם כמות הראשים הבלונדיניים יחסית הייתה גבוהה ממה שאנו רגילים לראות במזרח התיכון (וזה מידע ממש בדוק, מכיוון שהסתובבתי עם בת 15 טיפוסית, שהייתה מאד מרוכזת במשימת הזיהוי, הקטלוג והדיווח בעניין).
האמת- גם הארכיטקטורה הייתה ייחודית.
מעבר לזה- הכל היה מאד דומה. הבת הקטנה שלי, שמרגישה בנוח רק כאשר היא מזהה סניפי מק'דונלדס בסביבה מצאה את עצמה בקלות. הגדולה יותר עשתה את מרבית ה"שופינג" שלה בחנויות שיש להן סניפים גם בארץ, את הקפה שתינו בבית קפה ממותג אחר, עם סניפים המוכרים לבתנו מנסיעות קודמות לארצות אחרות, במילה אחת- גלובליזציה.
בימים האחרונים של הטיול, אחרי שחיפשנו את המסעדות המקומיות, אבל ערב אחד זה הרגיש לנו איטלקי, ביום שלאחריו מזרחי, ואחריו לא מוגדר אתנית, החלטנו לאכול ארוחה הולנדית טיפוסית בכל מחיר. מהר מאד הבנו שמשיטוט באמסטרדם ובכפרים הסמוכים, לא ניתן להבין מהו המאכל הלאומי, מהו הדבר המקומי האותנטי (כן, גבינה צהובה, ומומלץ עם חרדל ככל הנראה, אבל מה עוד הכי הכי שלהם???)
בלית ברירה פנינו אל האינטרנט. לפי הויקיפדיה המשקה הלאומי של הולנד הוא בירה, על מאכל לא ממש כתוב שם. גם בפורומים השונים אין דעה מוצקה לגבי מאכל לאומי. יש כמה אופציות שהעלו גולשים, אשר ברובם לא נשמעים נחושים מדי בדעתם.

לסיכום המסע- נהנינו מהטיול, נשמח לחזור בכל עת, אך יחד עם זאת מתקיימת אצלי מעין תחושת החמצה על כך שהדברים שמרגישים מקומיים (כפרי הדייגים וטחנות הרוח) הפכו למיצגים לתיירים, וככאלו- התרוקנו כמעט לגמרי מהאותנטיות, שככל הנראה נשארה נחלת העבר.
יש משהו מאכזב בכך שהכול כל כך דומה. שהייחודיות והשונות הולכת ומתמוססת. זה נוח, זה מוכר, ובעיקר- זה מה שהמציאות אומרת לנו שקורה כאן, וכנראה שאין ברירה אלא "לזרום" עם זה, ובכל זאת, יש קסם בלוקאלי ובאותנטי שחסר...