הרובוט מחליף את המורה לספרות- מצד אחד כנראה שהתהליך מתבקש, לאור ההתפתחות הטכנולוגית המואצת. מצד שני- יתכן שאנחנו מאבדים את הקסם האנושי?
בכתבה שפורסמה בדה מרקר בתאריך 15.4.2012 מתוארת הצעה לרפורמה בחינוך: רובוטים (מחשבים) שיתוכנתו לסרוק מאמרי תלמידים ולהפיק ציון. הרציונל שעומד בבסיס הרעיון הוא שככל שהתלמידים יכתבו יותר, תשתפר יכולת הביטוי שלהם. העברת בדיקת העבודות לרובוטים תאפשר למורים לתת יותר עבודות כתיבה בפרק זמן נתון, מכיוון שלא יצטרכו לבדוק אותן בעצמם.
הרובוטים, כדרכם של רובוטים (לפחות נכון לתקופה זו) יכולים לזהות דקדוק תקין, מבנה תחבירי נכון, יכולים לאבחן את יעילות העברת הרעיון בטקסט. את הנשמה היתרה הם עדיין לא בנויים לזהות, את כל מה שמעבר לטכניקה, למסגרת, הם לא יכולים להעריך.
זה נשמע כמו סוג של מפעל תעשייתי: למורים יתאפשר להעלות את התפוקות ע"י שימוש במכונה הבודקת עבודות, ואילו הסטודנטים יוכלו להסתפק ברדידות רעיונית תוך הקפדה על היבטים טכניים, ולזכות במרב התגמול. מעין פס ייצור אקדמי.
נשמע בעייתי, ואולי לא?
אולי על מנת להגיע לרעיונות נשגבים, יש חשיבות לכך שהטכניקה תהיה כל כך שגורה שתהפוך לאוטומטית?
אם נשווה זאת לנהיגה למשל, נוכל לראות שעל מנת לחשוב מחשבות פילוסופיות או לפזם שיר במהלך פעולת הנהיגה, נדרשת מיומנות נהיגה ברמה אוטומטית. כל זמן שלא הגענו לשלב זה, המשאבים יוקדשו לביסוס הטכניקה, לריכוז בתהליך הנהיגה עצמו.
אדם שיהיה מיומן בכתיבה, לא יצטרך להשקיע את כל המשאבים בטכניקה ויתפנה לעסוק בחשיבה מסדר גבוה, בפיתוח רעיון או אידאל, וכך בדיקת העבודות על ידי הרובוטים תזמן אפשרות להעלאת היכולות בתחום ההגות.
לדעתי, בסופו של דבר "העשיר יהיה יותר עשיר והעני יותר עני": אדם שניחן בכשרון הביטוי והחשיבה הגבוהה ייתרם מההזדמנות לכתוב יותר ולשפר את מיומנות ההבעה, בעוד שאדם המתקשה בתחום זה, ילך ויישחק תחת עומס המטלות שיגדל מעצם הזמינות של בודק רובוטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך