24 במאי 2012

מבט קצר לאחור

חלף סמסטר, פרק זמן לא ארוך שבו התנסיתי בכתיבת בלוג. לכתיבה בבלוג לא ניתנו הנחיות מסודרות, לא ניתן כיוון מוגדר (מעבר לאמירה שהוא מהווה תעודת זהות מקצועית, כך שרצוי שנושאי הכתיבה יהיו תואמים לתקשוב ולמידה).

בהיבט הרגשי עברתי תהליך של תזוזה מסוימת ממקום המכיל צער על הפרטיות ההולכת ואובדת, דרך סוג של השלמה עם העובדה ש"ככה זה עכשיו", ותחושה של תחילתם של ניצנים (בינתיים רק תחושה...) של הנאה מהכתיבה, מהמקום להבעת דעה, מקום של מפגש עם המחשבות שלי, רגעים שבהם מחשבה מתגלגלת למחשבה, וזה דווקא מעניין לי.
פיתחתי את ההתבוננות, את ההקשבה. דברים שראיתי בדרך, שקודם לכן רק ראיתי ולא התעכבתי להקדיש להם תשומת לב, הפכו להגיגים מפותחים יותר, שגרמו לי להרחבת הפרספקטיבה, לרצון להבין טוב יותר את התמונה הכללית, לחקור היבטים שונים הקשורים לאותו עניין.

לרגע אני תוהה מה יקרה בהמשך. האם אתמקד בהיבט ספציפי? האם אמשיך לראות לרוחב הדברים? ואולי כמו בחשיבה רשתית, שהיא עכשיו שם המשחק, זה יהיה השילוב בין שתי האיכויות?

המשך יבוא (בסמסטר הבא).






הכיתה הוירטואלית

ההתפתחות הטכנולוגית מציבה בפני מערכת החינוך אתגרים חדשים. ניתן לראות ניסיונות שונים שנערכים בארץ ובעולם, לשילוב התקשוב בלמידה.
בעיתון "קו לחינוך" (גיליון 579) מסופר שבצפון מתוכנן להיפתח בשנה הבאה "תיכון וירטואלי" שבו יילמדו בשלב ראשון מקצועות המתמטיקה והפיזיקה. הלימודים יתבצעו בעיקר באופן מקוון, תוך שימוש במגוון רחב של אמצעים מתוקשבים (סימולציות, סרטונים, מצגות, מעבדות וירטואליות וכו'), בשילוב מפגשי פנים אל פנים, ומטרתם להיעזר בהוראת מורים מהמרכז ובהגדלת קבוצות למידה קטנות.

יצאתי אל מרחבי האינטרנט כדי לחפש מידע נוסף על הנושא, ונתקלתי ברעיון מעניין נוסף: יום לימודים שבועי מקוון קבוע בביה"ס. על פי הצעה זו לכל שכבה יהיה יום קבוע שבו התלמידים יישארו בבית ויקיימו למידה מקוונת, סינכרונית בעיקרה. העיקרון המנחה הוא שהיציאה מגבולות הכיתה בהיבטי זמן ומקום תיצור ממד של עדכניות ורלוונטיות, ותגביר מוטיבציה ללמידה אצל התלמידים.

במאמר "בתי ספר וירטואליים- בחו"ל ובישראל" מביא עמי סלנט מגוון של ביטויים שונים לרעיון זה, ביניהם בית ספר וירטואלי במלואו בקליפורניה, שבו אין מבנים פיזיים כלל, וכל הלמידה מתבצעת באופן מקוון.

ניתן לראות ששפע האפשרויות שהטכנולוגיה הביאה עמה, יוצר מגוון גדול של התנסויות בחינוך, במטרה למצוא את הדרך ה"נכונה". במאה ה-21 ניתן מקום רב לשונות הבין אישית, דבר המצריך מגוון פתרונות שונים בהתייחסות ללמידה המיטבית, ל"דרכים הנכונות".

לדעתי אסור לשכוח שבית הספר לא נועד ללמידה בלבד. בגילאי בית הספר יש חשיבות רבה למפגש החברתי, ללמידה החברתית הנוצרת באמצעות התנסויות בין אישיות. אם מטרתו של בית הספר היא להכין את הילד לחיים הבוגרים, הרי שלמידה מקוונת במלואה לא תכשיר אותו להתמודדויות עתידיות בהיבט זה. הפתרונות המוצעים בארץ, של למידת מקצוע לימוד ספציפי באופן מקוון, או למידה בפרק זמן מוגבל (כגון יום בשבוע), מאפשרים התנסויות חברתיות שהן קריטיות לפיתוח האישיות, לצד למידה בבי"ס ולמידה מקוונת מחוץ לגבולות ביה"ס, באופן שהתלמיד נחשף לטווח התנסויות רחב יותר.
חשוב לשמור על מינונים נכונים בין הדברים, כדי לאפשר לתלמיד להתפתח כאדם שלם: בעל מיומנויות חברתיות ואקדמיות שיתקיימו במשולב.




9 במאי 2012

רובוט מורה- הדרך הבטוחה לרדידות או להעמקה?


הרובוט מחליף את המורה לספרות- מצד אחד כנראה שהתהליך מתבקש, לאור ההתפתחות הטכנולוגית המואצת. מצד שני- יתכן שאנחנו מאבדים את הקסם האנושי?


בכתבה שפורסמה בדה מרקר בתאריך 15.4.2012 מתוארת הצעה לרפורמה בחינוך: רובוטים (מחשבים) שיתוכנתו לסרוק מאמרי תלמידים ולהפיק ציון. הרציונל שעומד בבסיס הרעיון הוא שככל שהתלמידים יכתבו יותר, תשתפר יכולת הביטוי שלהם. העברת בדיקת העבודות לרובוטים תאפשר למורים לתת יותר עבודות כתיבה בפרק זמן נתון, מכיוון שלא יצטרכו לבדוק אותן בעצמם.

הרובוטים, כדרכם של רובוטים (לפחות נכון לתקופה זו) יכולים לזהות דקדוק תקין, מבנה תחבירי נכון, יכולים לאבחן את יעילות העברת הרעיון בטקסט. את הנשמה היתרה הם עדיין לא בנויים לזהות, את כל מה שמעבר לטכניקה, למסגרת, הם לא יכולים להעריך.

זה נשמע כמו סוג של מפעל תעשייתי: למורים יתאפשר להעלות את התפוקות ע"י שימוש במכונה הבודקת עבודות, ואילו הסטודנטים יוכלו להסתפק ברדידות רעיונית תוך הקפדה על היבטים טכניים, ולזכות במרב התגמול. מעין פס ייצור אקדמי.

נשמע בעייתי, ואולי לא?
אולי על מנת להגיע לרעיונות נשגבים, יש חשיבות לכך שהטכניקה תהיה כל כך שגורה שתהפוך לאוטומטית?
אם נשווה זאת לנהיגה למשל, נוכל לראות שעל מנת לחשוב מחשבות פילוסופיות או לפזם שיר במהלך פעולת הנהיגה, נדרשת מיומנות נהיגה ברמה אוטומטית. כל זמן שלא הגענו לשלב זה, המשאבים יוקדשו לביסוס הטכניקה, לריכוז בתהליך הנהיגה עצמו.
אדם שיהיה מיומן בכתיבה, לא יצטרך להשקיע את כל המשאבים בטכניקה ויתפנה לעסוק בחשיבה מסדר גבוה, בפיתוח רעיון או אידאל, וכך בדיקת העבודות על ידי הרובוטים תזמן אפשרות להעלאת היכולות בתחום ההגות.

לדעתי, בסופו של דבר "העשיר יהיה יותר עשיר והעני יותר עני": אדם שניחן בכשרון הביטוי והחשיבה הגבוהה ייתרם מההזדמנות לכתוב יותר ולשפר את מיומנות ההבעה, בעוד שאדם המתקשה בתחום זה, ילך ויישחק תחת עומס המטלות שיגדל מעצם הזמינות של בודק רובוטי.

2 במאי 2012

על אבולוציה וטכנולוגיה

בהמשך לאחת הרשומות הקודמות שכתבתי, שעסקה בשאלה האם אנו מצויים בתוך תהליך מואץ של שלב אבולוציוני, נחשפתי לסרט "האם אנו מוכנים לניאו- אבולוציה?"באתר TED, ובו מתייחס הרווי פיינברג, מומחה לאתיקה רפואית, לסוגיית האבולוציה מתוך היבטים טכנולוגיים.
פיינברג טוען שמטרת האבולוציה היא הסתגלות והישרדות,  ומציע שלוש אפשרויות אבולוציוניות:

  1. לא נתפתח יותר. במקום שהאנושות תידרש לשנות את עצמה על פי הסביבה, הצלחנו לעצב את הסביבה כך שתתאים אלינו (לדוגמה: שליטה בטמפרטורה, במשאבי טבע וכו').
  2. תמשיך להתקיים אבולוציה מסורתית, טבעית, הנאכפת ע"י הטבע בצורה איטית אך נחרצת.
  3. קיום ניאו- אבולוציה: אבולוציה המכוונת ונבחרת על ידינו, לדוגמה בחירה של לידת יותר בנים מבנות בתרבויות מסוימות, בחירת התאמות גנטיות שיכולות לרפא או למנוע מחלות מסוימות.
ניאו- אבולוציה מאפשרת אימוץ תכונות משופרות בתהליך מודע ומואץ: שיפור זיכרון, יצירתיות, כושר גופני, הארכת משך החיים ועוד, או למעשה אימוץ תכונות של "סופר על". יכולות אלו, במקביל ליצירת סביבה טכנולוגית מותאמת, שלא תדרוש מהאדם שינוי והסתגלות, ייצרו אדם שנתפס (לפחות בעיני עצמו) כשליט העולם, עליון אפילו על הטבע.

האם זה יתכן? עובדתית- אנחנו כבר שם. הדברים עליהם מדבר הרווי פיינברג זמינים כבר היום, ויהפכו להיות זמינים יותר בעתיד הלא רחוק. עם זאת- יש פן מאד מתנשא באופן החשיבה הזה, פן שמאדיר את האינדיבידואל, את צרכיו וסיפוקו האישי, ועשוי לצמצם הסתכלות רחבה יותר, מוסרית- חברתית. 

לדעתי יש איכויות רבות בפיתוחים ובידע המצטבר בתחום הגנום האנושי, שיובילו ל"שכלול האדם", ויחד עם הפיתוחים הטכנולוגיים תיווצר סביבת חיים נוחה יותר. סביר להניח ששוב יגדל הפער בין העשירים, שיוכלו להפוך ל"יצורים נעלים יותר", לעומת העניים, שייאלצו "להסתפק" במה שהטבע נתן להם. (במרחק של שבוע מיום השואה- כתיבת שורות אלו מעלה בי קונוטציות לא נעימות...). בוודאות העניין העיקרי שהאנושות תצטרך לעסוק בו הוא ערכי מוסר, היבטים חברתיים- לאומיים וגלובליים, ואולי מחדש- להתחיל ללמוד צניעות. 
אני מאמינה שהחיים, כמו החיים, ימשיכו בכל זאת להוביל אותנו בשיעורים הרגשיים והרוחניים שאנו צריכים לעבור.


24 באפריל 2012

עוקבים- עניין של כמות או איכות?

הבת שלי, שממנה אני לומדת המון על התנהלות של נוער ברשת (ואולי לא רק של נוער) שקועה בימים אלו בניסוי חברתי. היא לא מגדירה זאת כניסוי, היא פשוט מתנסה. היא מעלה תמונות בשתי אפליקציות. באינסטגרם היא מעלה תמונות שהיא באמת מאמינה באיכותן, וכמובן- עוקבת בדריכות אחר כמות העוקבים אחריהן. יש לה שם כמה מאות עוקבים. שם, מבחינתה, זה הדבר האמיתי. באפליקציה מקבילה (פחות או יותר) היא מעלה תמונות, אך פועלת בטכניקה שונה: היא עוקבת אחרי אנשים, בלי קשר לאיכות התמונות שהעלו, על מנת שיעקבו אחריה מתוך הסכם בלתי כתוב של יחסי גומלין.
באפליקציה זו יש לה פי 3 עוקבים, אך היא הרבה פחות מתרשמת מהמספר, מכיוון שלדעתה הוא שקרי, לא משקף ביטוי אמיתי של הערכת איכות, אלא של מעין מוסכמה חברתית.

כצופה מהצד "הניסוי החברתי" הזה מאד מעניין לטעמי. אני יכולה לראות מצד אחד את קבלת הצו החברתי של השתתפות במשחק "המקובלות החברתית" של עוקב- נעקב, מצד שני אני רואה את החשיבה הביקורתית שנמצאת בבסיס העשייה, את ההחלטות המושכלות, את ההתנסות המאוד בוחנת ומודעת.

יצאתי אל מרחבי האינטרנט וחיפשתי מאמרים בנושא הקשר בין תחושת שייכות חברתית לכמות עוקבים/ לייקים. את המאמר שחיפשתי לא מצאתי, אבל גיליתי שהכותבים נחלקים לשניים: אלו שחיים שם, שלעקוב ולהיות נעקב הוא חלק אינטגרלי מחייהם ולכן אינם מתייחסים אל התופעה כ"הסתכלות על" אלא כ"חוויה מתוך". אצלם לא מצאתי יציאה החוצה כדי לבצע התבוננות על התהליך. לעומתם היו אלו שאינם נמצאים שם (הבוגרים יותר) שכתיבתם כל כך ביקורתית ומרוחקת, שנראה שלא נגעו בעצמם בנושא כדי להבין אותו בהיבט החווייתי, אלא דחו אותו מתוך חשיבה מנותקת, יתכן שאף מבוהלת משהו.

מאד מעניין אותי להבין עד כמה בני הנוער חשים תלויים במשוב האינטרנטי שאינו בהכרח קשור למעגל חברתי מוכר להם, כחלק מבניית הזהות החברתית והשייכות שלהם. אני מניחה שיש קשר בין התלות בעוקבים/ לייקים לבין תחושת שייכות חברתית, כי אחרת יהיה קשה להסביר את האנרגיה הרבה המושקעת בהשגת המשוב האינטרנטי.
אם אתקל במאמר הנכון- מבטיחה לעדכן.



17 באפריל 2012

האקדמיה של קהאן כקונספט פדגוגי לאימוץ

לאחרונה נחשפתי לפרוייקט "האקדמיה של קהאן", פרוייקט מדהים ומעורר השראה לטעמי, שעליו כתבה אפרת בבלוג שלה. ממליצה מאד לקרוא את הרשומה של אפרת, ובעיקר לצפות בסרטונים שצירפה (אבל אח"כ אל תשכחו לחזור...).

קהאן הפך את סדר הלמידה שאליו אנחנו מורגלים: במקום להקנות תכני לימוד בכיתה ולתרגל אותם באופן עצמאי בבית, הוא יצר סרטונים קצרים המאפשרים למידת תכנים בבית ותרגולם בכיתה, כאשר המורה נמצאת על מנת לתמוך ולהנחות במהלך התרגול, לחזק ולהבהיר במקומות הנדרשים. הפרויקט שהתחיל כהגשת סיוע לבת דודתו של קהאן, התפתח לקונספט שיכול לשנות את פורמט הכיתה הקלאסית.


כמו תמיד, אני מחפשת את המקומות שהדברים מתחברים אלי, לחוויית ההוראה היומיומית שלי.
אני מלמדת בבי"ס לחינוך מיוחד- תלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות. אני עובדת השנה עם ילדים בכיתות ח', שם יש לי המון חופש בבחירת דרכי ההוראה, חוויית הלמידה שאני מאמינה שיש להעניק לילדים, קצב הלימוד וכו'.
במקביל- התחלתי בשנה שעברה ללמד לבגרות בסרטוט, והשנה הוספנו גם בגרות במדעי המחשב. שם יש לי הרבה פחות חופש: קיימים סטנדרטים מאד ברורים שיש לעמוד בהם, והם שמכתיבים את התכנים ואת קצב הלימוד.

בפועל- בתחילת השנה אני מתחילה ללמד את כל הקבוצה יחד, ותוך שיעור או שניים נפתחים פערים בקצב הלמידה, מכיוון שלכל תלמיד יש את הקצב והיכולות האישיים שלו. הערך המוסף של החינוך המיוחד בעיני הוא שהמורה אמור להתאים את עצמו לכל תלמיד, כלומר- כל תלמיד ראוי שיקבל בדיוק את מה שהוא זקוק לו לשם למידה מיטבית עבורו. אני מאד מאמינה בנכונות הגישה הזו, אך בפועל- אני עוברת מתלמיד לתלמיד על מנת לקדם אותו מהמקום בו הוא נמצא, כשהמחיר הוא הצורך של האחרים להמתין עד שאגיע אליהם.
הגישה שאותה פיתח סאל קהאן נותנת מענה אולטימטיבי לקושי זה: אם לתלמידים יהיו סרטונים קצרים שיסבירו שלבים שונים ברצף הלמידה, אוכל לתת להם לצפות בסרטונים הרלוונטיים בזמן השיעור (או בבית כמובן, כהכנה לשיעור), וכך יהיה לי יותר זמן להתמקד בתרגול, לתלמידים יהיה פחות זמן המתנה.

קונספט "הכיתה ההפוכה" של קהאן, שנראה שהתפתח במהלך הדרך, מתוך התבוננות בהתפתחות התהליך, קונספט של למידה מונחית מחוץ לשיעורים ותרגול במהלך השיעורים בעזרת המורה, נראה לי נכון לכל תלמיד, על אחת כמה וכמה לתלמידים שלי, לקויי הלמידה, שזקוקים ליותר ליווי ותמיכה על מנת לפתח חוויות של הצלחה ושל תחושת מסוגלות.

טוב, אז מכאן ברור כבר איך אני הולכת לבלות את פרק הזמן הקרוב בחיי...יש משהו מחייב בידיעה שיש דרך נכונה יותר מזו הקיימת. יוצאת לדרך להכנת סרטונים מתאימים.


3 באפריל 2012

העידן הטכנולוגי כשלב אבולוציוני

האם העידן הטכנולוגי בו אנו נמצאים מביא לשינוי אבולוציוני של האנושות?
האם ההתנסויות הטכנולוגיות יוצרות הקשרים נוירולוגיים חדשים, הגורמים לשינוי מבני במוח?


בשנים האחרונות נערכו מחקרים על השפעת הגלישה באינטרנט על מבנה המוח.
בכתבה שפורסמה ב"כלכליסט" בתאריך 8.2010 מתוארות מספר מגמות:
  • "משבר היצירתיות"- למרות עלייה במנת המשכל של צעירים אמריקאים שנבדקו מאז שנת 1984, רמת היצירתיות והמקוריות שלהם בפתרון בעיות דעכה. הנסיגה ביצירתיות נצפתה החל משנת 1990. 
  • הרגלי קריאה הפכו להרגלי סריקה מאומצת- חוסר מיקוד וריכוז.
  • אבדן יכולות שכליות: אנשים שגולשים באינטרנט זמן ממושך מפתחים יכולת תפיסה מהירה ומיומנות בקבלת החלטות, אך משלמים מחיר באי היכולת להתרכז, להעמיק ולנתח, וסובלים מאבדן יצירתיות, פגיעה בזיכרון, והידרדרות באיכות עבודתם.
  • החוקר אבוג'אודה גילה שמעבר מהיר בין דפי האינטרנט גורם למוח לשחרור מנות קטנות של דופמין, דבר הפוגע בזיכרון לטווח קצר וביכולת המיקוד, ויכול ליצור הפרעת קשב.
  • הפסיכיאטר גארי סמול גילה שבשעת גלישה באינטרנט מופרשים ההורמונים קורטיזול ואדרנלין, אשר מופעלים בד"כ במצבי סטרס, ותפקידם האבולוציוני לסייע לאדם לשרוד בסביבה מלאת הפתעות וסכנות. כמות מופרזת מהורמונים אלו גורמת לאורך זמן לפגיעה זמנית בזיכרון ובכושר ההבחנה.
עפ"י ממצאים אלו וממצאים נוספים המובאים בכתבה, נראה שאנו נמצאים בעיצומו של תהליך מואץ- לא של מיומנויות בלבד, אלא של שינוי בתפקוד ובמבנה המוח, שהוא האחראי על התפקוד הכולל שלנו.

האם זהו שינוי לרעה? האם זהו שינוי שגורם לנו להתאים לעולם שבו אנו חיים, ולפיכך הוא שינוי לטובה?
עפ"י תורת האבולוציה- שינוי הוא תמיד לטובת ההתאמה שלנו למציאות.
האם באמת ה"שיפור" האבולוציוני כולל הפחתה במיומנויות אקדמיות ורגשיות?

אני נשארת עם סימני שאלה, עם סוג של קונפליקט פנימי בין התפיסות הפנימיות שלי לבין מה שהמציאות החיצונית מראה לי.