בשנים האחרונות הולך ועולה מספר המאובחנים בעלי הפרעת קשב וריכוז. יש לכך מספר סיבות אפשריות, ביניהן המודעות הגוברת והתפתחות בתחום האבחונים.
בקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחיית גילה לוי עצמון, למדנו שהמוח האנושי נמצא בשלבי התהוות (בכל זמן). האדם תפקד בעבר כצייד, ונדרשו לו תכונות של פיצול קשב וערנות לכל פרט לצורך הישרדותו. עד היום ישנן אוכלוסיות בעולם שתכונות אלו נחשבות אצלן למועילות יותר מכישורי למידה בכיתה. בהמשך פיתח האדם תכונות של חקלאי, כלומר דפוס התנהלות מיושב, סבלני, נדרש לתכנן, ללמוד ולהעביר ידע לדורות הבאים. האבולוציה מראה לנו ציר התפתחות שתחילתו במה שנתפס בעינינו כיום כהפרעת קשב וריכוז, והמשכו ביכולת מיקוד ולמידה כפי שאנו רגילים לראות (למידה בכיתה, עמידה בסטנדרטים מדידים וכו').
המאה ה-21 הביאה עמה את הפיתוח המואץ של הטכנולוגיה. אם ניקח את השימוש באינטרנט כדוגמה, ניתן לראות שנדרשים כישורים המאפיינים הפרעת קשב וריכוז: קפיצה מעניין לעניין, ריכוז במספר אירועים בו זמנית, השתנות מהירה וכו'. זהו דפוס ההתנהלות הנדרש כדי לחוות את המדיה הזו במלוא עצמתה.
הילדים של היום- ולא רק אלו המוגדרים כבעלי הפרעת קשב וריכוז- מתנהלים כך. הם "ילידים דיגיטליים"- נולדו לתוך עידן שדורש את המומחיות הזו, והם נולדו ככל הנראה מתאימים, מצוידים אבולוציונית.
למעשה נוצר "אפקט ביצה ותרנגולת"- הפרעת הקשב הובילה לינארית אל הישגים טכנולוגיים שמקורם בקשב ומיקוד, ואלו הובילו לדפוס המזכיר הפרעת קשב.
בכתבה "אפליקציה וקוץ בה: ספרי ילדים באייפד" שפורסמה באתר Ynet בתאריך 2.7.2012, מתייחסת עדנה אברמסון לנושא הספרים הדיגיטליים. מחקרים מראים שהאפקטים הדיגיטליים אמנם מקרבים את הילד אל הסיפור, אך הסחות הדעת גורמות לכך שיזכור פחות את רצף העלילה. תצפיות מחקריות מראות שככל שה"ספר" מצויד ביותר אפקטים כאלו, הוא נמכר יותר.
הילד רוכש כישורים שונים במהלך השימוש בסיפור הדיגיטלי, אך אלו לא בהכרח תואמים במדויק לציפיות הלינאריות אליהן היינו מורגלים.
לאור הכתבה עולה בי השאלה לאן פני המין האנושי? עד לאחרונה חשבתי שההתפתחות האנושית היא לינארית: האדם הזדקף, צד וליקט, התיישב ופיתח כישורי חשיבה ולמידה ממוקדים, שתרמו לפיתוח הטכנולוגיה. הטכנולוגיה גורמת לו לחזור למיומנויות של "ציד".
האם יתכן שהפרעות הקשב והריכוז המאובחנות יותר ויותר באוכלוסיה, הם למעשה המיומנות החדשה, המתאימה לעולם שלנו? אולי זה הדבר הבא?
אני חושבת שהשינוי הבא במבנה האנושי הוא תפיסה של "אחדות הניגודים"- אם קודם הורגלנו לקחת תכונה אחת כאידאל ולראות באחרת הפרעה, נראה שהילדים של היום נמצאים בשני הקצוות גם יחד. הם יכולים לפעול מתוך קשב מפוצל, כלומר לעסוק במספר משימות בו זמנית (להתכתב עם 8 אנשים שונים בפייסבוק, לדבר בטלפון, לשמוע מוזיקה ולהתכונן למבחן), ובו בזמן להיות מאד ממוקדים בכל משימה.
"אחדות הניגודים" היא תפיסה בעלת ממד רשתי- מרחבי: הכל יכול להתקיים בו זמנית, במידת לגיטימציה הולכת וגוברת, בדיוק כמו החיים שלנו עכשיו. אבל- זהו כנראה רגע היוולדה של הרשומה הבאה...
בקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחיית גילה לוי עצמון, למדנו שהמוח האנושי נמצא בשלבי התהוות (בכל זמן). האדם תפקד בעבר כצייד, ונדרשו לו תכונות של פיצול קשב וערנות לכל פרט לצורך הישרדותו. עד היום ישנן אוכלוסיות בעולם שתכונות אלו נחשבות אצלן למועילות יותר מכישורי למידה בכיתה. בהמשך פיתח האדם תכונות של חקלאי, כלומר דפוס התנהלות מיושב, סבלני, נדרש לתכנן, ללמוד ולהעביר ידע לדורות הבאים. האבולוציה מראה לנו ציר התפתחות שתחילתו במה שנתפס בעינינו כיום כהפרעת קשב וריכוז, והמשכו ביכולת מיקוד ולמידה כפי שאנו רגילים לראות (למידה בכיתה, עמידה בסטנדרטים מדידים וכו').
המאה ה-21 הביאה עמה את הפיתוח המואץ של הטכנולוגיה. אם ניקח את השימוש באינטרנט כדוגמה, ניתן לראות שנדרשים כישורים המאפיינים הפרעת קשב וריכוז: קפיצה מעניין לעניין, ריכוז במספר אירועים בו זמנית, השתנות מהירה וכו'. זהו דפוס ההתנהלות הנדרש כדי לחוות את המדיה הזו במלוא עצמתה.
הילדים של היום- ולא רק אלו המוגדרים כבעלי הפרעת קשב וריכוז- מתנהלים כך. הם "ילידים דיגיטליים"- נולדו לתוך עידן שדורש את המומחיות הזו, והם נולדו ככל הנראה מתאימים, מצוידים אבולוציונית.
למעשה נוצר "אפקט ביצה ותרנגולת"- הפרעת הקשב הובילה לינארית אל הישגים טכנולוגיים שמקורם בקשב ומיקוד, ואלו הובילו לדפוס המזכיר הפרעת קשב.
התמונה מאתר: communities.bmc.com
בכתבה "אפליקציה וקוץ בה: ספרי ילדים באייפד" שפורסמה באתר Ynet בתאריך 2.7.2012, מתייחסת עדנה אברמסון לנושא הספרים הדיגיטליים. מחקרים מראים שהאפקטים הדיגיטליים אמנם מקרבים את הילד אל הסיפור, אך הסחות הדעת גורמות לכך שיזכור פחות את רצף העלילה. תצפיות מחקריות מראות שככל שה"ספר" מצויד ביותר אפקטים כאלו, הוא נמכר יותר.
הילד רוכש כישורים שונים במהלך השימוש בסיפור הדיגיטלי, אך אלו לא בהכרח תואמים במדויק לציפיות הלינאריות אליהן היינו מורגלים.
לאור הכתבה עולה בי השאלה לאן פני המין האנושי? עד לאחרונה חשבתי שההתפתחות האנושית היא לינארית: האדם הזדקף, צד וליקט, התיישב ופיתח כישורי חשיבה ולמידה ממוקדים, שתרמו לפיתוח הטכנולוגיה. הטכנולוגיה גורמת לו לחזור למיומנויות של "ציד".
האם יתכן שהפרעות הקשב והריכוז המאובחנות יותר ויותר באוכלוסיה, הם למעשה המיומנות החדשה, המתאימה לעולם שלנו? אולי זה הדבר הבא?
אני חושבת שהשינוי הבא במבנה האנושי הוא תפיסה של "אחדות הניגודים"- אם קודם הורגלנו לקחת תכונה אחת כאידאל ולראות באחרת הפרעה, נראה שהילדים של היום נמצאים בשני הקצוות גם יחד. הם יכולים לפעול מתוך קשב מפוצל, כלומר לעסוק במספר משימות בו זמנית (להתכתב עם 8 אנשים שונים בפייסבוק, לדבר בטלפון, לשמוע מוזיקה ולהתכונן למבחן), ובו בזמן להיות מאד ממוקדים בכל משימה.
"אחדות הניגודים" היא תפיסה בעלת ממד רשתי- מרחבי: הכל יכול להתקיים בו זמנית, במידת לגיטימציה הולכת וגוברת, בדיוק כמו החיים שלנו עכשיו. אבל- זהו כנראה רגע היוולדה של הרשומה הבאה...
