‏הצגת רשומות עם תוויות שייכות חברתית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שייכות חברתית. הצג את כל הרשומות

20 ביולי 2012

חיבור הוא לבד, לבד הוא חיבור

מקור התמונה: גוגל תמונות

התמונה הזו לא תגרום לאף אחד לעצור בתמיהה. אולי אחד הדברים שהעין שלנו התרגלה לראות הוא אנשים מסמסים, מתקשרים זה עם זה. זה קורה בכל מקום ובכל זמן. אנחנו יושבים אחד עם השני ומדברים (בקיצור) עם אלו שלא נמצאים איתנו.
העיסוק בשאלת היותנו מחוברים יותר או מנותקים יותר בעידן הטכנולוגי נשחק עד דק, ובכל זאת- נתקלתי בסרטון מעניין באתר TED, "מחוברים אבל לבד", בו מספרת שרי טרקל ששאלה אנשים "מה רע בניהול שיחה?"
התשובות היו:
- זה קורה בזמן אמיתי.
- אין לך שליטה על מה שאתה עומד לומר.
התרגלנו להציג את עצמנו, לערוך, לתקן, אנו יוצרים אייקון של עצמנו, לפעמים סינטטי מדי, "עשוי" מדי, מתרחק מהחיים האמיתיים. שרי טרקל טוענת שאנחנו מרמים את עצמנו. יחסי האנוש הינם מבולגנים, עשירים ותובעניים, ואנו "מנקים" אותם ע"י הטכנולוגיה.
טרקל, פסיכולוגית, סוציולוגית וחובבת טכנולוגיה, מדברת על כך שאנו בודדים ומפחדים מאינטימיות, ולכן עוסקים בפיתוח טכנולוגיה שתעניק לנו אשלייה של חברה, בלא להתחייב לכל הנדרש מחברות (אינטימיות, מחוייבות, הקשבה וכו'). האמצעים הטכנולוגיים והרשתות החברתיות מעניקים לנו תחושה שתמיד ישמעו את קולנו ושלא נצטרך לעולם להיות לבד. לטענתה כשאנשים נמצאים לבד הם מבוהלים, חשים מנותקים, ולכן התפתחה התפיסה הקיומית "אני משתף- משמע אני קיים".

טרקל מסכמת את דבריה בכך שחשוב לטפח את היכולת להיות לבד. ההימצאות עם עצמי מאפשרת לי חיבור לעצמי, הכרת עצמי, ואז, עם היציאה החוצה, לחברה, יש יותר סיכוי ליצור התקשרויות אמת. כאשר אין לי יכולת להיות לבד, אני פונה לאחרים על מנת להפיג את חרדת הבדידות, ולא יכולה ללמוד להעריך את מי שאני.

הפרדוקס שטרקל מציגה מרגיש כל כך נכון, כל כך מחובר לחיים: המפתח לאהבה עצמית הוא להכיר את עצמי, לדעת מה נכון לי, מה אני צריכה על מנת ליצור חיים משמעותיים. את האיכויות האלו משיגים דרך מפגש עצמי- פנימי. אם אוהבים את הלבד זמינים ליחד, היחד אינו מאיים. מי שאינו מפנה זמן להכרות עם עצמו, מקבל עליו את עיצוב החברה. הוא פחות זמין להרגיש את צרכיו ויותר את המצופה ממנו, דבר המוביל בסופו של דבר לחרדה, שכהימנעות ממנה הוא מוצא את עצמו מתקשר/ מסמס/ מגיב ונאבק על "לייקים", על מנת לקבל אישור חיצוני לקיומו.

על פי טרקל, אם לא נדע להיות לבד, נרגיש בודדים.
הילדים והמתבגרים של היום, דור הילידים הדיגיטליים, מתקיימים בעולם של חיבור טכנולוגי, חיבור שפונה החוצה ולא פנימה, אל העצמי. כ"בוגרים האחראיים" בחברה חשוב שנשאף ליצור סיטואציות שיזמנו להם הכרות עם עצמם, נינוחות עם הלבד, על מנת שתהיה להם אפשרות ליחד אמיתי.


שרי טרקל- מחוברים אבל לבד- TED


24 במאי 2012

הכיתה הוירטואלית

ההתפתחות הטכנולוגית מציבה בפני מערכת החינוך אתגרים חדשים. ניתן לראות ניסיונות שונים שנערכים בארץ ובעולם, לשילוב התקשוב בלמידה.
בעיתון "קו לחינוך" (גיליון 579) מסופר שבצפון מתוכנן להיפתח בשנה הבאה "תיכון וירטואלי" שבו יילמדו בשלב ראשון מקצועות המתמטיקה והפיזיקה. הלימודים יתבצעו בעיקר באופן מקוון, תוך שימוש במגוון רחב של אמצעים מתוקשבים (סימולציות, סרטונים, מצגות, מעבדות וירטואליות וכו'), בשילוב מפגשי פנים אל פנים, ומטרתם להיעזר בהוראת מורים מהמרכז ובהגדלת קבוצות למידה קטנות.

יצאתי אל מרחבי האינטרנט כדי לחפש מידע נוסף על הנושא, ונתקלתי ברעיון מעניין נוסף: יום לימודים שבועי מקוון קבוע בביה"ס. על פי הצעה זו לכל שכבה יהיה יום קבוע שבו התלמידים יישארו בבית ויקיימו למידה מקוונת, סינכרונית בעיקרה. העיקרון המנחה הוא שהיציאה מגבולות הכיתה בהיבטי זמן ומקום תיצור ממד של עדכניות ורלוונטיות, ותגביר מוטיבציה ללמידה אצל התלמידים.

במאמר "בתי ספר וירטואליים- בחו"ל ובישראל" מביא עמי סלנט מגוון של ביטויים שונים לרעיון זה, ביניהם בית ספר וירטואלי במלואו בקליפורניה, שבו אין מבנים פיזיים כלל, וכל הלמידה מתבצעת באופן מקוון.

ניתן לראות ששפע האפשרויות שהטכנולוגיה הביאה עמה, יוצר מגוון גדול של התנסויות בחינוך, במטרה למצוא את הדרך ה"נכונה". במאה ה-21 ניתן מקום רב לשונות הבין אישית, דבר המצריך מגוון פתרונות שונים בהתייחסות ללמידה המיטבית, ל"דרכים הנכונות".

לדעתי אסור לשכוח שבית הספר לא נועד ללמידה בלבד. בגילאי בית הספר יש חשיבות רבה למפגש החברתי, ללמידה החברתית הנוצרת באמצעות התנסויות בין אישיות. אם מטרתו של בית הספר היא להכין את הילד לחיים הבוגרים, הרי שלמידה מקוונת במלואה לא תכשיר אותו להתמודדויות עתידיות בהיבט זה. הפתרונות המוצעים בארץ, של למידת מקצוע לימוד ספציפי באופן מקוון, או למידה בפרק זמן מוגבל (כגון יום בשבוע), מאפשרים התנסויות חברתיות שהן קריטיות לפיתוח האישיות, לצד למידה בבי"ס ולמידה מקוונת מחוץ לגבולות ביה"ס, באופן שהתלמיד נחשף לטווח התנסויות רחב יותר.
חשוב לשמור על מינונים נכונים בין הדברים, כדי לאפשר לתלמיד להתפתח כאדם שלם: בעל מיומנויות חברתיות ואקדמיות שיתקיימו במשולב.




24 באפריל 2012

עוקבים- עניין של כמות או איכות?

הבת שלי, שממנה אני לומדת המון על התנהלות של נוער ברשת (ואולי לא רק של נוער) שקועה בימים אלו בניסוי חברתי. היא לא מגדירה זאת כניסוי, היא פשוט מתנסה. היא מעלה תמונות בשתי אפליקציות. באינסטגרם היא מעלה תמונות שהיא באמת מאמינה באיכותן, וכמובן- עוקבת בדריכות אחר כמות העוקבים אחריהן. יש לה שם כמה מאות עוקבים. שם, מבחינתה, זה הדבר האמיתי. באפליקציה מקבילה (פחות או יותר) היא מעלה תמונות, אך פועלת בטכניקה שונה: היא עוקבת אחרי אנשים, בלי קשר לאיכות התמונות שהעלו, על מנת שיעקבו אחריה מתוך הסכם בלתי כתוב של יחסי גומלין.
באפליקציה זו יש לה פי 3 עוקבים, אך היא הרבה פחות מתרשמת מהמספר, מכיוון שלדעתה הוא שקרי, לא משקף ביטוי אמיתי של הערכת איכות, אלא של מעין מוסכמה חברתית.

כצופה מהצד "הניסוי החברתי" הזה מאד מעניין לטעמי. אני יכולה לראות מצד אחד את קבלת הצו החברתי של השתתפות במשחק "המקובלות החברתית" של עוקב- נעקב, מצד שני אני רואה את החשיבה הביקורתית שנמצאת בבסיס העשייה, את ההחלטות המושכלות, את ההתנסות המאוד בוחנת ומודעת.

יצאתי אל מרחבי האינטרנט וחיפשתי מאמרים בנושא הקשר בין תחושת שייכות חברתית לכמות עוקבים/ לייקים. את המאמר שחיפשתי לא מצאתי, אבל גיליתי שהכותבים נחלקים לשניים: אלו שחיים שם, שלעקוב ולהיות נעקב הוא חלק אינטגרלי מחייהם ולכן אינם מתייחסים אל התופעה כ"הסתכלות על" אלא כ"חוויה מתוך". אצלם לא מצאתי יציאה החוצה כדי לבצע התבוננות על התהליך. לעומתם היו אלו שאינם נמצאים שם (הבוגרים יותר) שכתיבתם כל כך ביקורתית ומרוחקת, שנראה שלא נגעו בעצמם בנושא כדי להבין אותו בהיבט החווייתי, אלא דחו אותו מתוך חשיבה מנותקת, יתכן שאף מבוהלת משהו.

מאד מעניין אותי להבין עד כמה בני הנוער חשים תלויים במשוב האינטרנטי שאינו בהכרח קשור למעגל חברתי מוכר להם, כחלק מבניית הזהות החברתית והשייכות שלהם. אני מניחה שיש קשר בין התלות בעוקבים/ לייקים לבין תחושת שייכות חברתית, כי אחרת יהיה קשה להסביר את האנרגיה הרבה המושקעת בהשגת המשוב האינטרנטי.
אם אתקל במאמר הנכון- מבטיחה לעדכן.