"גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול" (וינסטון צ'רצ'יל, מתוך ויקיציטוט).
המציאות כפי שאנו מגדירים אותה עבור עצמינו אינה "מציאות אובייקטיבית". תפיסת המציאות שלנו נקבעת על סמך הפרשנויות שלנו להתנסויות ולחוויות שעברנו במהלך השנים.
החוויות הללו מעצבות את ההכרה שלנו. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הוא זה שישפיע על ההתנהלות שלנו בחיי היומיום, על הערכים שלנו.
לדעתי התפיסה שמביאה מק'גוניגל, הרעיון של הימצאות מספר שעות ביום בתוך חוויה של נתינה, שיתוף, העצמה- גם אם באמצעות משחק, תשפיע על החוויה הכוללת שלנו ועל ההתנהלות במציאות שמעבר למשחק הרשת.
יתכן שלמשחקי ההרג והמלחמה שברשת, הרווחים כאן כבר לא מעט שנים, יש השפעה על הגברת האלימות שאנו רואים סביבנו. יתכן ששימוש במשחקים המקדמים חשיבה על סוגיות נשגבות יותר, יביאו לשינוי בהתנסות הווירטואלית, ועקב כך שינוי בעשייה במציאות.
אני מצטרפת לסיכום דבריה של מק'גוניגל, אני מעריכה ששימוש במשחקים התומכים באנושות, בהיבטים אקולוגיים, חברתיים, כלכליים וכד', יאפשרו חיים משמעותיים וטובים יותר.
לאחרונה צפיתי בסרטון ב-TED, סרטון מעורר השראה מבחינתי, ובו מציעה ג'יין מק'גוניגל, מעצבת משחקי מחשב, תפיסה לפיה ניתן לנצל את משאבי ה"גיימרים" המושקעים במשחקים, כגון זמן, מיקוד, עניין וכד', ובאמצעות משחקי המחשב, לפעול למען עולם מציאותי טוב יותר.
בעבודת הדוקטורט שלה חקרה מק'גוניגל את התופעה בה אנשים חשים שהם טובים יותר במשחקים מאשר בחיים האמיתיים. לטענתה, במשחק אנשים מונעים להשפיע, לשתף פעולה, לסייע בהתראה קצרה, להתמיד במציאת פתרון לבעיה ככל שיידרש וכד'. בחיים האמיתיים לעומת זאת, אל מול מצב של כישלון או קושי ניכר, אנשים חווים תסכול, חרדה, תחושה שהוכרעו על ידי המציאות.
על פי מחקר שפורסם לאחרונה, "גיימר" ממוצע במדינה מערבית מבלה עד גיל 21 כ-10,000 שעות במשחקי רשת, שיעור דומה לכמות השעות אותה הוא מבלה בבית הספר.
בספרו "outliers" בוחן העיתונאי הקנדי מלקולם גלדוול את הגורמים התומכים ברמת הצלחה גבוהה. הוא מציין את "כלל 10,000 השעות", וטוען כי על מנת להגיע למומחיות בתחום כלשהו, יש להשקיע כ-10,000 שעות בתרגול משימה ספציפית (בין הדוגמאות שהוא בוחן: הביטל'ס, ביל גייטס ועוד).
ג'יין מק'גוניגל מנסה להגדיר את ההיבטים בהם ניתן להפוך למומחים/ אמנים באמצעות יישום "כלל 10,000 השעות" בתחום משחקי המחשב. היא מונה ארבעה תחומים:
בעבודת הדוקטורט שלה חקרה מק'גוניגל את התופעה בה אנשים חשים שהם טובים יותר במשחקים מאשר בחיים האמיתיים. לטענתה, במשחק אנשים מונעים להשפיע, לשתף פעולה, לסייע בהתראה קצרה, להתמיד במציאת פתרון לבעיה ככל שיידרש וכד'. בחיים האמיתיים לעומת זאת, אל מול מצב של כישלון או קושי ניכר, אנשים חווים תסכול, חרדה, תחושה שהוכרעו על ידי המציאות.
על פי מחקר שפורסם לאחרונה, "גיימר" ממוצע במדינה מערבית מבלה עד גיל 21 כ-10,000 שעות במשחקי רשת, שיעור דומה לכמות השעות אותה הוא מבלה בבית הספר.
בספרו "outliers" בוחן העיתונאי הקנדי מלקולם גלדוול את הגורמים התומכים ברמת הצלחה גבוהה. הוא מציין את "כלל 10,000 השעות", וטוען כי על מנת להגיע למומחיות בתחום כלשהו, יש להשקיע כ-10,000 שעות בתרגול משימה ספציפית (בין הדוגמאות שהוא בוחן: הביטל'ס, ביל גייטס ועוד).
ג'יין מק'גוניגל מנסה להגדיר את ההיבטים בהם ניתן להפוך למומחים/ אמנים באמצעות יישום "כלל 10,000 השעות" בתחום משחקי המחשב. היא מונה ארבעה תחומים:
- אופטימיזם- רצון להתגבר על מכשולים וקשיים, מתוך אמונה בהצלחה.
- בניית קשרים, מתן אמון ושיתוף פעולה- באמצעות יצירת אינטראקציה עם שחקנים נוספים.
- "יצרנות מאושרת"- עשייה מתוך נחישות והתמדה בפעילות בעלת משמעות, גם כאשר הפעילות אינה פשוטה.
- משמעות אפית- התשוקה להתחבר לסיפורים אנושיים בקנה מידה גלובלי.
מק'גוניגל טוענת שה"גיימרים" נוטים להאמין שהם מסוגלים לפתור בעיות במשחקי הרשת ולא בעולם האמיתי. היא מנסה למצוא את הדרכים ליצור את הטרנספורמציה מהווירטואלי אל המציאותי, על מנת להשתמש ביכולותיהם לצורך סיוע בחיי היומיום הפיזיים.
באמצעות פיתוח משחקי רשת בתחומי צרכנות ואקולוגיה, היא יצרה סביבת התנסות עבור ה"גיימרים" (לדוגמה, מחסור עולמי בנפט) ועקבה אחריהם במהלך מספר שנים. במהלך התקופה הטמיעו השחקנים דפוסי התנהלות מתוך המשחק בחייהם המציאותיים ושימרו אותם. כמו כן הוצעו ע"י המשתתפים מגוון פתרונות יצירתיים לבעיות בתחומים חברתיים, כלכליים, רפואיים וכד', המרוכזים באתר superstructgame.net.
מק'גוניגל מסכמת את דבריה בתקווה שאם נתאחד ונשחק משחקים משמעותיים, נשחק משחקים "משני עולם", נאפשר לעצמנו חיים משמעותיים וטובים יותר על פני כדור הארץ.
המציאות כפי שאנו מגדירים אותה עבור עצמינו אינה "מציאות אובייקטיבית". תפיסת המציאות שלנו נקבעת על סמך הפרשנויות שלנו להתנסויות ולחוויות שעברנו במהלך השנים.
החוויות הללו מעצבות את ההכרה שלנו. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הוא זה שישפיע על ההתנהלות שלנו בחיי היומיום, על הערכים שלנו.
לדעתי התפיסה שמביאה מק'גוניגל, הרעיון של הימצאות מספר שעות ביום בתוך חוויה של נתינה, שיתוף, העצמה- גם אם באמצעות משחק, תשפיע על החוויה הכוללת שלנו ועל ההתנהלות במציאות שמעבר למשחק הרשת.
יתכן שלמשחקי ההרג והמלחמה שברשת, הרווחים כאן כבר לא מעט שנים, יש השפעה על הגברת האלימות שאנו רואים סביבנו. יתכן ששימוש במשחקים המקדמים חשיבה על סוגיות נשגבות יותר, יביאו לשינוי בהתנסות הווירטואלית, ועקב כך שינוי בעשייה במציאות.
אני מצטרפת לסיכום דבריה של מק'גוניגל, אני מעריכה ששימוש במשחקים התומכים באנושות, בהיבטים אקולוגיים, חברתיים, כלכליים וכד', יאפשרו חיים משמעותיים וטובים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך