זמן לא רב לפני שהתחלתי ללמוד במסלול לתואר שני בתקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים, הייתה לי שיחה עם מרצה לתקשוב ממכללה אחרת. היא ציינה שברוב תחומי הדעת, האדם צובר ידע שהוא קבוע ומוסכם, הידע הופך להיות חלק מהמשאבים האישיים שלו, והוא יכול להמשיך ולהשתמש בהם, ללמד אותם הלאה. לדוגמה, מרצה להיסטוריה, מרגע שהפנים את המידע, הוא יכול להשתמש בו עד שארית חייו, מקסימום להשלים את מעט הידע החדש שיתווסף, אבל הדברים שם לתמיד. היא המשיכה ואמרה שהתסכול בתחום התקשוב, הוא ששום דבר לא נשאר נכון או קבוע לאורך זמן. מי שבוחר בתחום זה, למעשה גוזר על עצמו המשך חיפוש ורכישת ידע תמידי, ובמידה שלא יעשה זאת, יהפוך מהר מאד ללא רלוונטי.
בכל זאת הגעתי לכאן, ללימודים. מבחינתי ההשתנות, ההתחדשות, החיפוש התמידי, המצב הלא וודאי ולא יציב שתחום התקשוב יוצר, הוא מקום של צמיחה, עניין, הזדמנות להתרגשות. יש בחוויה הזו משהו מהאפשרות לחיות את הרגע, בלי להתעמק במה שהיה או מה שיהיה. בעצם- הזדמנות לממש את הבסיס לכל סדנת מודעות ניו- אייג'ית.
אבל-
כל ההרמוניה הזו התפוגגה לרגע כש"voki" החליטו "לשבור את הכלים".
voki הוא אתר המאפשר ליצור דמויות, להקליט להן פס- קול קצר, ולהטמיע באתר. כאשר לוחצים על כפתור ההפעלה, הדמות מתאימה את תנועות הפנים (פה, עיניים, הטיית הפנים) לפס הקול, ונראה כאילו היא אכן מדברת.
ככה זה נראה. דמות זו שימשה כהנחיה קולית ביחידת לימוד לתלמידים לקויי למידה בנושא "ממציאים והמצאות", ותפקידה היה להקל עליהם בעומס קריאת הטקסטים.
השבוע, כשרציתי ליצור דמויות נוספות ב"voki" לצורך שיעור ביחידת לימוד שאני מפתחת בנושא הפקת עיתון בית ספר, נוכחתי לראות שבאתר נותרו מעט מאד דמויות לשימוש חינמי, ורובן המכריע הפך לאפשרי בתשלום בלבד. התפשרתי על מיעוט הדמויות, אך כשהטמעתי אותן באתר יחידת הלימוד גיליתי שלא ניתן לראות אותן. לאכזבתי הן הוסרו גם מאתרי יחידות הלימוד שכבר היו קיימות בהן.
מאכזב. מרגיז, מתסכל. אלו התחושות העיקריות שהתלוו לגילוי הזה. ומה עכשיו?
מצד אחד, התרגלתי לרעיון שהתקשוב דורש ממני לשעוט קדימה כל הזמן, להיות, ללמוד, להתקדם. מצד שני, אני לומדת מפרשיית ה"voki" שנדרש ממני גם לחזור ולארגן את העבר (ובמיוחד מכיוון שאני מתכוונת להשתמש ביחידת הלימוד "ממציאים והמצאות" גם בהמשך), למצוא תחליפים מתאימים, לחפש מחדש.
בעצם האינטרנט מהווה מרחב של התנסויות, שבו אין שום דבר וודאי, שום דבר קבוע או יציב. הכל בתהליך של השתנות, עם הבטחה שאין לנו מושג בכל היבט של הדברים. צריך ללמוד לוותר על שליטה, לזרום, לחיות את הכאן והעכשיו.
מסתבר ששנים של סדנאות מודעות ומדיטציות רק היוו את המבוא לחוויית האינטרנט במיטבה...
בכל זאת הגעתי לכאן, ללימודים. מבחינתי ההשתנות, ההתחדשות, החיפוש התמידי, המצב הלא וודאי ולא יציב שתחום התקשוב יוצר, הוא מקום של צמיחה, עניין, הזדמנות להתרגשות. יש בחוויה הזו משהו מהאפשרות לחיות את הרגע, בלי להתעמק במה שהיה או מה שיהיה. בעצם- הזדמנות לממש את הבסיס לכל סדנת מודעות ניו- אייג'ית.
אבל-
כל ההרמוניה הזו התפוגגה לרגע כש"voki" החליטו "לשבור את הכלים".
voki הוא אתר המאפשר ליצור דמויות, להקליט להן פס- קול קצר, ולהטמיע באתר. כאשר לוחצים על כפתור ההפעלה, הדמות מתאימה את תנועות הפנים (פה, עיניים, הטיית הפנים) לפס הקול, ונראה כאילו היא אכן מדברת.
השבוע, כשרציתי ליצור דמויות נוספות ב"voki" לצורך שיעור ביחידת לימוד שאני מפתחת בנושא הפקת עיתון בית ספר, נוכחתי לראות שבאתר נותרו מעט מאד דמויות לשימוש חינמי, ורובן המכריע הפך לאפשרי בתשלום בלבד. התפשרתי על מיעוט הדמויות, אך כשהטמעתי אותן באתר יחידת הלימוד גיליתי שלא ניתן לראות אותן. לאכזבתי הן הוסרו גם מאתרי יחידות הלימוד שכבר היו קיימות בהן.
מאכזב. מרגיז, מתסכל. אלו התחושות העיקריות שהתלוו לגילוי הזה. ומה עכשיו?
מצד אחד, התרגלתי לרעיון שהתקשוב דורש ממני לשעוט קדימה כל הזמן, להיות, ללמוד, להתקדם. מצד שני, אני לומדת מפרשיית ה"voki" שנדרש ממני גם לחזור ולארגן את העבר (ובמיוחד מכיוון שאני מתכוונת להשתמש ביחידת הלימוד "ממציאים והמצאות" גם בהמשך), למצוא תחליפים מתאימים, לחפש מחדש.
בעצם האינטרנט מהווה מרחב של התנסויות, שבו אין שום דבר וודאי, שום דבר קבוע או יציב. הכל בתהליך של השתנות, עם הבטחה שאין לנו מושג בכל היבט של הדברים. צריך ללמוד לוותר על שליטה, לזרום, לחיות את הכאן והעכשיו.
מסתבר ששנים של סדנאות מודעות ומדיטציות רק היוו את המבוא לחוויית האינטרנט במיטבה...
