ביום שני הבא יתקיים השיעור האחרון שלנו. סיימנו את לימודי התואר השני (טוב, טכנית יש עוד כמה עבודות להגיש אבל אנחנו כבר שם).
חזרתי מהלימודים היום, היום שלפני האחרון, ותוך כדי בילוי בפקקים של הדרך חזור, נמלאתי בסוג של עצבות. הבנתי כמה שהלימודים יחסרו לי. נכון, החיים מאוד עמוסים תוך כדי הלימודים, אבל גם מלאי התחדשות, עניין, סקרנות, הרחבת פרספקטיבה, מעוף, רצון ליותר.
ד"ר דובי וייס הכריז בתחילת הסמסטר שהוא מתכוון לצייד אותנו בחכה ולא לתת לנו דגים, על מנת שגם משבוע הבא ואילך נוכל להמשיך להתעדכן ולדוג חידושים טכנולוגיים- למטרות פדגוגיות. אני מרגישה שבמהלך הלימודים קיבלתי כמה חכות, בכל מיני גדלים וצבעים, וגם לא מעט דגים. ועכשיו- יוצאים אל הים הגדול, האינסופי, שבו מסתובב המון מידע לאיסוף, המון דגים.
אני מרגישה שהלימודים אפשרו לי לצמוח. נתנו לי שורשים וכנפיים: כנפיים שלוקחות למעלה, למידע, לתיאוריות הכי עכשוויות, למה שקורה ממש ברגע הזה, לדברים שעדיין נהגים בדמיונם של סטארטאפיסטים עלומים. שורשים שמאפשרים להטמיע את כל הידע הזה בעשייה היומיומית בתחום ההוראה בבית הספר, להביא את התקשוב אל התלמידים ואל צוות המורים, כאפשרות ללמידה מהנה, מאתגרת, עכשווית, רלוונטית.
ועכשיו זה נגמר...
למה זה לא משמח אותי?
רוצה לנצל את הבמה הזו, שחיה את המתח שבין פרטי לציבורי, כדי להודות לד"ר גילה קורץ, האמא הרוחנית של משפחת התקשוב והלמידה (שלנו הסטודנטים ושל המסלול כולו) על המקצוענות ללא פשרות, על הנחישות, ועל החיבוק החם שהיה לך תמיד בשבילנו.
בשבילי את מקור השראה.
חזרתי מהלימודים היום, היום שלפני האחרון, ותוך כדי בילוי בפקקים של הדרך חזור, נמלאתי בסוג של עצבות. הבנתי כמה שהלימודים יחסרו לי. נכון, החיים מאוד עמוסים תוך כדי הלימודים, אבל גם מלאי התחדשות, עניין, סקרנות, הרחבת פרספקטיבה, מעוף, רצון ליותר.
ד"ר דובי וייס הכריז בתחילת הסמסטר שהוא מתכוון לצייד אותנו בחכה ולא לתת לנו דגים, על מנת שגם משבוע הבא ואילך נוכל להמשיך להתעדכן ולדוג חידושים טכנולוגיים- למטרות פדגוגיות. אני מרגישה שבמהלך הלימודים קיבלתי כמה חכות, בכל מיני גדלים וצבעים, וגם לא מעט דגים. ועכשיו- יוצאים אל הים הגדול, האינסופי, שבו מסתובב המון מידע לאיסוף, המון דגים.
אני מרגישה שהלימודים אפשרו לי לצמוח. נתנו לי שורשים וכנפיים: כנפיים שלוקחות למעלה, למידע, לתיאוריות הכי עכשוויות, למה שקורה ממש ברגע הזה, לדברים שעדיין נהגים בדמיונם של סטארטאפיסטים עלומים. שורשים שמאפשרים להטמיע את כל הידע הזה בעשייה היומיומית בתחום ההוראה בבית הספר, להביא את התקשוב אל התלמידים ואל צוות המורים, כאפשרות ללמידה מהנה, מאתגרת, עכשווית, רלוונטית.
ועכשיו זה נגמר...
למה זה לא משמח אותי?
רוצה לנצל את הבמה הזו, שחיה את המתח שבין פרטי לציבורי, כדי להודות לד"ר גילה קורץ, האמא הרוחנית של משפחת התקשוב והלמידה (שלנו הסטודנטים ושל המסלול כולו) על המקצוענות ללא פשרות, על הנחישות, ועל החיבוק החם שהיה לך תמיד בשבילנו.
בשבילי את מקור השראה.
שמי קרן ואני סטודנטית לתואר שני במגמת תקשוב באור יהודה.
השבמחקאני נמצאת בעיצומו של הסמסטר הראשון, בלחץ אדיר לפני המבחנים. הקריאה של הפוסט שלך מאד מרגיעה, מעודדת ומעוררת מוטיבציה להמשך הדרך.
בהצלחה
קרן, נכון שיש המון לחץ, אבל זה עובר כל כך מהר, אז תשתדלי ליהנות מהדרך, לשמור על סקרנות, התלהבות ועניין. בהצלחה במבחנים!
מחקענבל שלום,
השבמחקקראתי את הבלוג שלך וחשבתי כמה שזה נכון -
מצד אחד הקושי של שילוב הלמידה, העבודה, המשפחה
ומצד שני הגעגוע לחלק של הלמידה - היכולת להתעדכן במה שקורה בעולם מסביבי, שבדרך כלל אני כל כך שקועה בעבודה ובחיים שאין לי זמן לכלום...
כבר עכשיו אני מרגישה כמוך את הגעגוע לגילה. גם אני מרגישה שכשהיא כאן, הכל יהיה בסדר. מן אמא ששומרת עליי.
בהצלחה בסוף הדרך ובדרך החדשה
ותזכרי - למידה היא תמיד מהנה, גם אם לא במכללה....
הלה, אני רק רוצה להרגיע בקשר לגעגוע, לא באמת נפרדים בסוף הלימודים מגילה, איכשהו בדרכה המקצועית/ אישית היא ממשיכה להיות נוכחת בחיים, אם דרך קבוצת הפייסבוק של הבוגרים, שמאפשרת להמשיך להיפגש, ואם בהזדמנויות שונות נוספות. בכל מקרה, הכלים המקצועיים שמקבלים בלימודים ממשיכים אח"כ לפתוח דלתות. בהצלחה!
מחק