היום התקיים הסמינר השמיני של ביה"ס לחינוך במרכז ללימודים אקדמיים. ד"ר גילה קורץ הציגה מספר עבודות סטודנטים, ביניהן את החזון החינוכי שלי, המובע בסרטון שיצרתי במסגרת הקורס "מדעי החינוך במאה ה-21", בהנחיית ד"ר גילה לוי עצמון:
החזון החינוכי שלי עוסק בעיקר ביחסים שבין הקבוע למשתנה, בין מסגרת (סדר יום, מקצועות ליבה וכו') לבין גמישות ומענה ספציפי לשונות בין אישית, לצרכי התלמידים, בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם הייחודיים.
בחרתי להשתמש בדימוי של "אדריכלות דינאמית", מבנה שבחלקו הוא יציב וקבוע ובחלקו משתנה בכל רגע נתון. מכיוון שעד לפני מספר שנים עסקתי באדריכלות, זו ככל הנראה שפה שהיא טבעית לי...
כשאני מסתכלת לאחור, לימים בהם הייתי סטודנטית לאדריכלות, בשנתיים האחרונות ללימודים התחלתי לחפש את החשיבה שמאחורי האדריכלות, את הפילוסופיה שהביא האדריכל והדרך בה הוא מממש אותה לכדי מבנה (עד אז העבודה שלי נערכה "מהבטן","מהראש", עיסוק בצורניות וכו'). אימצתי את דרך העבודה הזו, של חשיבה על תיאוריה, תפיסת עולם, או מה שהיום אני קוראת לו "חזון", ונוכחתי לדעת שכאשר החזון נכון בעיני, היישום שלו במבנה נוצר כמעט מאליו. הדברים ברורים, בעלי הגיון פנימי, נבנים באופן מדויק.
מצאתי את עצמי עוסקת במרבית הפרויקטים שתכננתי באותה תקופה במסגרת לימודי, ביחסים שבין המשתנה לקבוע, מתוך הנחה שהמבנה האדריכלי משקף את האדם החי בתוכו, והאדם הינו בעל מאפיינים של קביעות ומאפיינים של גמישות והשתנות.
כשחשבתי על החזון החינוכי שלי התמקדתי בילדים שאותם אני מלמדת, מה הצרכים שלהם? מה נכון עבורם? אני מלמדת תלמידים לקויי למידה, ונושא ההעצמה האישית דרך התייחסות לחוזקות האישיות של כל אחד ואחד מהם, הוא קריטי בעיני לחיזוק הדימוי העצמי והבטחון העצמי, שהם נדבך בדרך לחיים שלמים יותר.
כשד"ר גילה קורץ אמרה לי שהיא מתכוונת להציג את הסרטון, התחברו אצלי שני האירועים. לפני שנים היה לי חזון אדריכלי, שהיה שאוב מתפיסתי את מהות המבנה האנושי, ועסקה ביחס שבין הקבוע למשתנה. חזון מערכת החינוך שלי נכון לתקופה זו מתייחס בדיוק לאותה מהות ומאופיין באותם אלמנטים. התבהר לי שחזון אינו בנוי ממקטעים נפרדים- חזון באדריכלות, חזון בחינוך, חזון בכלכלה וכו'. חזון הוא דבר הוליסטי, שלם, כשהוא מתאים ונכון הוא פונה למכלול כולו. אח"כ אפשר "לגזור" ממנו את החלקים לצורך הרחבה וביצוע.
מקווה לראות את החזון ההוליסטי מתממש במציאות.
החזון החינוכי שלי עוסק בעיקר ביחסים שבין הקבוע למשתנה, בין מסגרת (סדר יום, מקצועות ליבה וכו') לבין גמישות ומענה ספציפי לשונות בין אישית, לצרכי התלמידים, בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם הייחודיים.
בחרתי להשתמש בדימוי של "אדריכלות דינאמית", מבנה שבחלקו הוא יציב וקבוע ובחלקו משתנה בכל רגע נתון. מכיוון שעד לפני מספר שנים עסקתי באדריכלות, זו ככל הנראה שפה שהיא טבעית לי...
כשאני מסתכלת לאחור, לימים בהם הייתי סטודנטית לאדריכלות, בשנתיים האחרונות ללימודים התחלתי לחפש את החשיבה שמאחורי האדריכלות, את הפילוסופיה שהביא האדריכל והדרך בה הוא מממש אותה לכדי מבנה (עד אז העבודה שלי נערכה "מהבטן","מהראש", עיסוק בצורניות וכו'). אימצתי את דרך העבודה הזו, של חשיבה על תיאוריה, תפיסת עולם, או מה שהיום אני קוראת לו "חזון", ונוכחתי לדעת שכאשר החזון נכון בעיני, היישום שלו במבנה נוצר כמעט מאליו. הדברים ברורים, בעלי הגיון פנימי, נבנים באופן מדויק.
מצאתי את עצמי עוסקת במרבית הפרויקטים שתכננתי באותה תקופה במסגרת לימודי, ביחסים שבין המשתנה לקבוע, מתוך הנחה שהמבנה האדריכלי משקף את האדם החי בתוכו, והאדם הינו בעל מאפיינים של קביעות ומאפיינים של גמישות והשתנות.
כשחשבתי על החזון החינוכי שלי התמקדתי בילדים שאותם אני מלמדת, מה הצרכים שלהם? מה נכון עבורם? אני מלמדת תלמידים לקויי למידה, ונושא ההעצמה האישית דרך התייחסות לחוזקות האישיות של כל אחד ואחד מהם, הוא קריטי בעיני לחיזוק הדימוי העצמי והבטחון העצמי, שהם נדבך בדרך לחיים שלמים יותר.
כשד"ר גילה קורץ אמרה לי שהיא מתכוונת להציג את הסרטון, התחברו אצלי שני האירועים. לפני שנים היה לי חזון אדריכלי, שהיה שאוב מתפיסתי את מהות המבנה האנושי, ועסקה ביחס שבין הקבוע למשתנה. חזון מערכת החינוך שלי נכון לתקופה זו מתייחס בדיוק לאותה מהות ומאופיין באותם אלמנטים. התבהר לי שחזון אינו בנוי ממקטעים נפרדים- חזון באדריכלות, חזון בחינוך, חזון בכלכלה וכו'. חזון הוא דבר הוליסטי, שלם, כשהוא מתאים ונכון הוא פונה למכלול כולו. אח"כ אפשר "לגזור" ממנו את החלקים לצורך הרחבה וביצוע.
מקווה לראות את החזון ההוליסטי מתממש במציאות.
