עיתון מתוקשב הינו אמצעי המאפשר לשלב את מיומנויות המאה ה-21 בתכנית הלימודים בבית הספר. הוא עכשווי, דינמי, מאפשר מגוון דרכי ביטוי, תומך בשונות בין אישית, משלב פעילות אינדיבידואלית ושיתופית, מאפשר תקשורת עם הסביבה בזמן אמיתי ועוד.
המחקר, שהיווה את עבודת הגמר שלי לתואר שני במרכז ללימודים אקדמיים, בחן התנהלות תלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות, העוסקים בפרויקט עיתון מתוקשב. תלמידים לקויי למידה, בשנים הראשונות בביה"ס (למעשה עד להגיעם למסגרות מותאמות כגון בי"ס לחינוך מיוחד) חווים רצף של כישלונות בהיבטי למידה. התסכול המתמשך משפיע על פגיעה בדימוי העצמי שלהם, ופעמים רבות מוביל לקשיים חברתיים או התנהגותיים.
המחקר עוסק במתח המתקיים בפער שבין שתי המהויות האלו: בין "ויתרתי על אמונה בעצמי" (לקות למידה) לבין "השמים הם הגבול" (התקשוב, לתפיסתי). שאלת המחקר בודקת כיצד הפקת עיתון בית ספרי מתוקשב תורמת לחוויית הלמידה של תלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות, בהיבטים רגשיים, חברתיים ולימודיים.
בבית הספר שבו אני מלמדת לא התקיים עיתון בית ספרי עד לשנה זו, ועל כן נוצרה הזדמנות להגדיר את דפוס העיתון הרצוי, ודרך כך לבחון את השפעת לקות הלמידה על בחירות התלמידים: עד כמה הם נסוגים אל המקום הבטוח? עד כמה מעזים לפרוץ את גבולות המוכר?
בתחילת תקופת המחקר היה ניכר שהפחד מאי וודאות ושינוי מנתב רבים מהם. ההחלטה המשמעותית ביותר הייתה בחירת סוג העיתון: מתוקשב או מודפס על נייר. בדיון שהתקיים העלו התלמידים יתרונות רבים לעיתון המתוקשב: חדשני, מאפשר מענה לשונות בין אישית, מאפשר שמירת קשר, זמין ללא תלות במקום או זמן, אקולוגי וחסכוני יותר. יתרון העיתון המודפס שציינו היה שזהו הרגל מוכר. למרות היותם "ילידים דיגיטליים", ולמרות הטיעונים הענייניים שהעלו, מחצית מהתלמידים הצביעו בעד עיתון מתוקשב, ומחציתם בעד עיתון מודפס על נייר. החשש משינוי ניתב אותם לוויתור על אתגר. כאשר תמללו לעצמם את הסיבה לבחירתם, הבינו שאין לה בסיס, וכך יצא העיתון המתוקשב לדרך.
הפחדים והחששות שליוו את תחילת התהליך, באו לידי ביטוי באסטרטגיות שונות, החל מאסטרטגיה פוזיטיבית, של התייחסות לקושי ואיתור פתרונות, כגון הצעה ליצירת סרטונים וכתבות מדובבות שיקלו על תלמידים דיסלקטיים, ועד אסטרטגיה נגטיבית של הסוואת הקושי על מנת שלא ייחשף, כגון תלמידה שהגדירה עצמה כשמרנית ואוהבת "דברים של פעם" על מנת להסתיר את קשייה בהקלדה.
ככל שהעמיקו התלמידים בחוויית הפקת העיתון התפוגגו הפחדים, וחוויית העשייה באה לידי ביטוי בהגברת מוטיבציה, באמצעות שימוש במגוון כלים, פיתוח למידה עצמאית והגברת חופש בחירה, הטמעת התפיסה שהאחריות לתוצר הינה של התלמידים, פעילות שיתופית ותמיכה הדדית ועוד.
קיום העיתון במרחב הציבורי אפשר משוב אובייקטיבי ומדיד בזמן אמיתי, באמצעות יישום "גוגל אנליטיקס". הילדים ראו קשר ישיר בין תהליכי פרסום לבין כמות הכניסות לאתר העיתון. בחינוך המיוחד המורות נוטות פעמים רבות לתת לתלמידים הערכות גבוהות יותר ביחס לרמת המאמץ וההישגים שלהם, על מנת להעניק להם חוויה משקמת של מסוגלות. התלמידים בדרך כלל חשים ב"זיוף". כאן התאפשר משוב אובייקטיבי, שהגביר את רצונם ליוזמות נוספות. התייחסותם למשוב זה, הייתה משמעותית הרבה יותר מאשר התייחסות לתגובות מורות באתר.
בהגדרת דרך העבודה בפרויקט, השיח הקבוצתי לאורך השבוע התקיים בקבוצה סגורה בפייסבוק. הקבוצה הסגורה, מעצם היותה כלי מוכר, תרמה לזמינות והרחבת השיח, עודדה יוזמות כגון פתיחת סקרים ע"י התלמידים, והיוותה במה לתמיכה הדדית. בעוד שאני, כמורה, ראיתי את הפייסבוק ככלי השיתופי, התייחסו התלמידים אל הסמארטפון ככזה, ופעלו ביישומים שונים בו: דוא"ל, whatsapp, פייסבוק, sms. הרב ערוציות המאפיינת את היותם "ילידים דיגיטליים", באה לידי ביטוי בתפיסת המכשיר ככלי תקשורת.
בהמשך שנת הלימודים, ככל שהתנסות התלמידים בהפקת העיתון המתוקשב העמיקה, אצל מרביתם ניכרה הגברת הרצון ליצור, ליזום, ולהרחיב את מגוון דרכי ההבעה. כל אחד מהם עשה זאת בקצב האישי שלו. כל אחד, בדרכו, ויתר על הבחירה במוכר, על הימנעות עקב קושי, ובחר בגילוי חוזקותיו.
לסיכום, עיתון מתוקשב אינו מטרה אלא אמצעי לקיום הוראה תומכת בהיבט רגשי, חברתי ולימודי. הוא מאפשר מרחב מוגן ותומך, שבו מוכנים התלמידים לוותר על הפחד מהלא מוכר, מאי הוודאות, מתסכולי העבר, ולאפשר לעצמם לחזור שוב אל מקומות החוזק שלהם, שלעיתים כמעט נשכחו.
עבודת המחקר נערכה בהנחיית ד"ר גילה קורץ, והוצגה כפוסטר בכנס מיט"ל, 20.6.2013.
בתחילת תקופת המחקר היה ניכר שהפחד מאי וודאות ושינוי מנתב רבים מהם. ההחלטה המשמעותית ביותר הייתה בחירת סוג העיתון: מתוקשב או מודפס על נייר. בדיון שהתקיים העלו התלמידים יתרונות רבים לעיתון המתוקשב: חדשני, מאפשר מענה לשונות בין אישית, מאפשר שמירת קשר, זמין ללא תלות במקום או זמן, אקולוגי וחסכוני יותר. יתרון העיתון המודפס שציינו היה שזהו הרגל מוכר. למרות היותם "ילידים דיגיטליים", ולמרות הטיעונים הענייניים שהעלו, מחצית מהתלמידים הצביעו בעד עיתון מתוקשב, ומחציתם בעד עיתון מודפס על נייר. החשש משינוי ניתב אותם לוויתור על אתגר. כאשר תמללו לעצמם את הסיבה לבחירתם, הבינו שאין לה בסיס, וכך יצא העיתון המתוקשב לדרך.
הפחדים והחששות שליוו את תחילת התהליך, באו לידי ביטוי באסטרטגיות שונות, החל מאסטרטגיה פוזיטיבית, של התייחסות לקושי ואיתור פתרונות, כגון הצעה ליצירת סרטונים וכתבות מדובבות שיקלו על תלמידים דיסלקטיים, ועד אסטרטגיה נגטיבית של הסוואת הקושי על מנת שלא ייחשף, כגון תלמידה שהגדירה עצמה כשמרנית ואוהבת "דברים של פעם" על מנת להסתיר את קשייה בהקלדה.
ככל שהעמיקו התלמידים בחוויית הפקת העיתון התפוגגו הפחדים, וחוויית העשייה באה לידי ביטוי בהגברת מוטיבציה, באמצעות שימוש במגוון כלים, פיתוח למידה עצמאית והגברת חופש בחירה, הטמעת התפיסה שהאחריות לתוצר הינה של התלמידים, פעילות שיתופית ותמיכה הדדית ועוד.
קיום העיתון במרחב הציבורי אפשר משוב אובייקטיבי ומדיד בזמן אמיתי, באמצעות יישום "גוגל אנליטיקס". הילדים ראו קשר ישיר בין תהליכי פרסום לבין כמות הכניסות לאתר העיתון. בחינוך המיוחד המורות נוטות פעמים רבות לתת לתלמידים הערכות גבוהות יותר ביחס לרמת המאמץ וההישגים שלהם, על מנת להעניק להם חוויה משקמת של מסוגלות. התלמידים בדרך כלל חשים ב"זיוף". כאן התאפשר משוב אובייקטיבי, שהגביר את רצונם ליוזמות נוספות. התייחסותם למשוב זה, הייתה משמעותית הרבה יותר מאשר התייחסות לתגובות מורות באתר.
בהגדרת דרך העבודה בפרויקט, השיח הקבוצתי לאורך השבוע התקיים בקבוצה סגורה בפייסבוק. הקבוצה הסגורה, מעצם היותה כלי מוכר, תרמה לזמינות והרחבת השיח, עודדה יוזמות כגון פתיחת סקרים ע"י התלמידים, והיוותה במה לתמיכה הדדית. בעוד שאני, כמורה, ראיתי את הפייסבוק ככלי השיתופי, התייחסו התלמידים אל הסמארטפון ככזה, ופעלו ביישומים שונים בו: דוא"ל, whatsapp, פייסבוק, sms. הרב ערוציות המאפיינת את היותם "ילידים דיגיטליים", באה לידי ביטוי בתפיסת המכשיר ככלי תקשורת.
בהמשך שנת הלימודים, ככל שהתנסות התלמידים בהפקת העיתון המתוקשב העמיקה, אצל מרביתם ניכרה הגברת הרצון ליצור, ליזום, ולהרחיב את מגוון דרכי ההבעה. כל אחד מהם עשה זאת בקצב האישי שלו. כל אחד, בדרכו, ויתר על הבחירה במוכר, על הימנעות עקב קושי, ובחר בגילוי חוזקותיו.
לסיכום, עיתון מתוקשב אינו מטרה אלא אמצעי לקיום הוראה תומכת בהיבט רגשי, חברתי ולימודי. הוא מאפשר מרחב מוגן ותומך, שבו מוכנים התלמידים לוותר על הפחד מהלא מוכר, מאי הוודאות, מתסכולי העבר, ולאפשר לעצמם לחזור שוב אל מקומות החוזק שלהם, שלעיתים כמעט נשכחו.
עבודת המחקר נערכה בהנחיית ד"ר גילה קורץ, והוצגה כפוסטר בכנס מיט"ל, 20.6.2013.
